קטעים מתוך חי בן־מקיץ· רבנו אברהם אבן עזרא [הראב"ע]
[הפגישה]
שִׁמְעוּ, חֲכָמִים, מִלַּי / וְיוֹדְעִים, הַאֲזִינוּ אֵלַי! / בִּינוּ, אִישִׁים / וִישִׁישִׁים,/ וְהַקְשִׁיבוּ, בּוֹעֲרִים/ וּנְעָרִים,/ כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וּמִפְתַּח שְׂפָתַי – מֵישָׁרִים./ בְּנֵי אִמִּי,/ שָׂמוּנִי נוֹטֵר לְלֹא כַרְמִי./ קַמְתִּי לִנְסֹעַ / וּלְבַקֵּשׁ מַרְגּוֹעַ,/ כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ נִשְׁמָתִי / וְתִנָּפֵשׁ נַפְשִׁי וְתִתְיַחֵד יְחִידָתִי,/ וְעִמִּי רֵעִים / לִדְבָרַי שׁוֹמְעִים.
וָאֵרֶא – וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן הוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה / מְשַׁבֵּחַ לָאֵל יִתְעַלֶּה וּמוֹדֶה./ דְּמוּתוֹ כִּדְמוּת הַמְּלָכִים / וְהוֹדוֹ כְּהוֹד הַמַּלְאָכִים,/ לֹא הֶחֱלִיפוּהוּ הַזְּמַנִּים / וְלֹא שִׁנּוּהוּ הַשָּׁנִים. עֵינָיו כְּיוֹנִים / וְרַקָּתוֹ כְּפֶלַח הָרִמּוֹנִים,/ לֹא עָוְתָה קוֹמָתוֹ וְלֹא כָשַׁל כֹּחוֹ,/ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה,/ שְׁמָנָיו טוֹבִים כְּרֵיחַ נְרָדִים,/ חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים./ וָאֹמַר לוֹ “שְׁלוֹמְךָ יִשְׂגֶּה / וּבַחָכְמָה תָּמִיד תֶּהְגֶּה / וְלָעַד לֹא תִשְׁגֶּה! / בֶּן מִי אַתָּה וּמַה שְּׁמֶךָ / וּמַה מְּלַאכְתְּךָ וְאֵי־זֶה מְקוֹמֶךָ?”
וַיַּעֲנֵנִי בְמִלִּים/ מְמֻלָּאִים בְּאַבְנֵי מַרְגָּלִים / וּבִדְבָרִים סְדוּרִים / כְּתֻמִּים וְאוּרִים./ וַיֹּאמֶר לִי “יֵיטֵב אֱלֹהִים אֶת שְׁמֶךָ / וִיהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ,/ יְהִי תָמִיד בְּכִסְלֶךָ / וְיִשְׁמֹר מִלֶּכֶד רַגְלֶךָ! / חַי בֶּן־מֵקִיץ שְׁמִי / וְעִיר הַקֹּדֶשׁ מְקוֹמִי,/ וּמְלַאכְתִּי אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה / אֶעֱשֶׂנָּה וְלֹא אֶלְאֶה –/ אֲשׁוֹטֵט בְּכָל עִיר וּמְדִינָה / וּבְכָל צַד וּפִנָּה,/ וְאָבִי הִדְרִיכַנִי דֶּרֶךְ חָכְמָה / וְלִמְּדַנִי דַעַת וּמְזִמָּה / וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן / בְּבַעַל הָמוֹן / בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וְלֹא אֶעְתַּק,/ כִּי פִרְיוֹ לַחֵךְ עָרֵב וְנִמְתָּק”.