קונטרס תשובה מיראה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת]
פרק י · הלכה יב
שני עכו"ם שבאו לדון בדיני ישראל ורצו שניהם לדון בד"ת האחד רוצה ואחד אינו רוצה אין כופין אותו לדון אלא בדיניהם, היה ישראל ועכו"ם וכו', ויראה לי שא"ע כן לג"ת אלא לעולם דנין לו בדיניהם וכו', וכן יראה לי שנוהגים עם גר תושב בד"א וגמ"ח כישראל שהרי אנו מצווים להחיותו שנא' לגר אב"ת ואכלה וזש"ח אין כופלים להם שלום, בעכו"ם ולא בגר תושב. והנה הכ"מ לא הראה לנו מקור דברי רבינו ז"ל בראשית ההלכה דמשמע בעליל מדבריו ז"ל דבדיניהם עכ"פ כופין אנו אותם לדון ומנ"ל הא דכופין ולא נמצא בדברי חז"ל, לפי הנראה בהשקפה ראשונה, שמבואר להדיא דכופין אותם. ונראה דרבינו ז"ל לשיטתו אזיל דס"ל דמצות הדינין שבני נח מצווים הוא להושיב דיינים שידונו להם כפי ראות עיניהם א"כ הוא מצווה על מי שידם תקיפה על אותם בעלי דינין שיושוו כפי הדין שחקקו להם בדיניהם וזהו דין תורה ממש שכן גזרה חכמתו ית"ש, ומיהו זה רק לשני בני נח שדנין בדיניהם, אבל בסיפא דאמר שדנין אותם בדינינו ואומרים להם כך דיננו לכאורה משמע ג"כ דקאי על הרישא ולפי פשוטי הדברים כופין אותם לקיים כפי מה שיצא לפי דיננו לזכות הישראל, וקשה מנ"ל הא דכופין אותם לדון בדינינו, ונראה דרבינו ז"ל היה מפרש דז"ש בב"ק קי"ג א', ואם לאו באים עליו בעקיפין שר"ל דאם אינו ציית לדינינו כופין אותו וכדברי ר' עקיבא דהלכה כוותיה נגד ר' ישמעאל חבירו, ואולם תמוה לי דלא חידש לן רבינו ז"ל בלשון יראה לי שכתב והוא מבואר שם דפריך הגמ' דר"ע אדר"ע מהא דאמר יכול יגלום עליו ת"ל וחשב עם קונהו ומשני הא בנכרי הא בגר ותושב ומפורש להדיא דבג"ת אין באים עליו בעקיפין אלא דנין אותם בדיניהם ממש וא"כ מוכח דבגר תושב אינו כבנכרים, ואפשר לומר דלפי מה דמסיק אח"כ כאן בגזילו כאן בהפקעת הלוואתו א"כ אין הכרח לזה לומר דהא דדנין אותו בדינינו הוא רק בנכרי ולא בגר תושב, קמ"ל דמ"מ בזה לא נחלקו אביי ורבא ואף לפי המסקנא הדין כן.
ובמש"כ אין כופלין להם שלום דבגר תושב מותר, אתי שפיר קושית הט"ז ביו"ד סי' קמ"ח מ"ש בברכות י"ז א', שאמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפי' נכרי בשוק דמאי רבותיה אדרבא לנכרי צריך דוקא להקדים דאסור לכפול להם שלום, ולדברי רבינו ז"ל אתי שפיר די"ל לפי דברי התוס' בשם ר"ת בגיטין ל"ו ב', דגם בזמן בית שני היו נוהגין יובלות, א"כ מש"כ לעיל שפיר גם בימי בית שני גר תושב וזהו הרבותא לגר תושב שהקדימו הוא ולא המתין שיקדימנו אף שמותר. ובעודי בזה נ"ל מזה ראיה למש"כ הרמב"ם ז"ל בחיבורו פ"ה מת"ת דהשואל בשלום רבו אומר לו שלום עליך רבי וכששואלו והוא משיבו אומר לו שלום עליך רבי ומורי, ועי' ביאורי הגר"א ז"ל ביו"ד סי' ר"מ וכבר נפלאתי עליו מברכות ג' א', ומפ' חלק צ"ח א', שהביא ז"ל בעצמו, וכעת נ"ל דענין זה הוא כפילת שלום, שלפי הנראה לי מדברי הגמ' גיטין ס"ב א', ענין כפילת שלום הוא או שאומרים שלום שלום או שמשיב לו בלשון כפול אבל השואל אינו שואל בלשון כפול רק שלום לבד וזש"ש רב חסדא מקדים להו שלמא שהקדים לשאול להם בכדי שלא יצטרך לכפול בתשובתו עיי"ש ברש"י ותוס', ורב כהנא א"ל שלמא למר היינו רק פעם אחד ולא ב' פעמים וי"ל אף בתשובתו אמר כן, וא"כ יש לתרץ קושית הט"ז בפשיטות כמובן, ועי' שם דאמר רב יהודה אמר רב מנין שכופלין שלום לת"ח ומנין שכופלין שלום למלך מדכתיב ורוח לבשה את עמשי וכו' והיינו דהשואל בשלום המלך כופל בשאלתו ג"כ כמו שכופלים בתשובת אחר השואל בשלום והראיה מעמשי ראש השלישים שהוא התחיל לדרוש בשלום דוד המלך ע"ה וכפל בשלום, ומזה לומד ר"י אמר רב דגם בת"ח הדין כן ממש"כ שלום שלום במלך וכתיב בי מלכים ימלוכו, ולפי"ז מ"ש במשנה אין כופלין שלום לעכו"ם משמע דלכו"ע כופלין צריך לפרש פי' אחר בזה שלת"ח בעל כרחך הוא באופן אחר ממה שכופלין לכל אחד, ותליא בפלוגתא דר"ח ור"כ בפי' דברי המשנה מ"ש אין כופלין, ובזה יש לתרץ מה שהקשתי משנים רבות בס"ד מאי טעמא לא כתב הרמב"ם דין זה דכופלים שלום לת"ח ואכמ"ל.
סוף הספר