אור ברסלב
קונטרס קול קורא פרק א' - קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו (ישעיה מ' ג')

קונטרס קול קורא

פרק א' - קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו (ישעיה מ' ג')

הקדמות

א'

בשעה שברא ויצר הבורא ברוך הוא את אדם וחוה הלביש אותם בלבוש רוחני יקר מאוד כדאיתא בחז"ל (פדר"א י"ד) (א) , והלבוש הזה היה מאיר להם אור גדול אור דקדושה והיה להם מזה תענוג ושעשוע נפלא שאין דוגמתו, ואחר שנכשלו בחטא עץ הדעת נעלם מהם הלבוש היקר הזה והאור דקדושה.

והטעם שניטל מהם הלבוש הזה ע"י החטא היה במדה כנגד מדה כי הדבר שגרם להנחש להכשיל את אדם וחוה בחטא עץ הדעת מבואר בחז"ל שהיה ע"י חוסר כסוי (ב) וחוסר צניעות (ג) , לכן ניתנה לנשים מצות הצניעות (ד) בלבוש והחובה לכסות עצמן תמיד (ה) לתקן ענין זה של חוסר כסוי שגרם להם להכשל בעץ הדעת (ו) ולכן (מאותו הטעם) נלקח מהם לבושם הרוחני, (ואחרי שיתוקן החטא ע"י עבודת מצות הצניעות בלבוש יוחזר לנו במדה כנגד מדה גם הלבוש שהיה לנו לפני החטא).

ומה שנאמר שהחטא נגרם ע"י חוסר כסוי וצניעות, יש להבין הענין שאע"פ שעדיין לא היו מוזהרין על מצות הצניעות (כי לא ניתן להם עדיין שום מצוה חוץ מעץ הדעת) בכל זאת היה נחשב דבר שאינו ראוי להם (ז) כי הרי ענין הצניעות היא ממדות הטובות שעל האדם להבין מעצמו שראוי לנהוג כך (בפרט לחוה לפי המבואר בסמוך (אות ב') שהושמה תוך טבע האשה מתחילת בריאתה מדת הצניעות), ולכן ע"י כשלון וטעות זה נפתח פתח להיצה"ר וניתן לו האפשרות לגשת אליהם לפתותם ולהכשילם גם לעבירה ממש (ח) .

(וכך הוא המדה אצל כל אדם שמתחילה (מילדותו) איננו יכול להלכד בידי היצה"ר לעבור עבירה ממש כי נפשו הטהורה סולדת מעבירה ורק אחרי שמקודם הרי הוא מזלזל ואינו זהיר בדבר שאינו חטא ממש אלא דבר שאינו ראוי ע"י זה יורד ממנו הטהרה שנולד בה וזה נותן הכח להיצה"ר שיוכל כבר לגשת אליו ללכדו לעבירה ממש ח"ו (ט)).

ועוד טעם שניתנה מצות הצניעות אחרי החטא כי ע"י החטא נתחדש הענין שהיצה"ר נכנס בתוך לבם (וטבעם) של בני אדם (וזה הכח שמושך אותו לחטא ולהבלי עוה"ז וגשמיות) מה שלא היה כך קודם החטא, ולכן נצרך הלבוש וכסוי הגוף שזה שמירה והגנה נגד היצה"ר (י) (עי' פרק ב'), והתיקון ניתן לנשים יותר מאשר לאנשים מכיון שחוה היתה הראשונה שנכשלה בעץ הדעת והיא הכשילה גם את אדם וגרמה לו לחטוא על כן ניתן תיקון זה של מצות הצניעות בלבוש לנשים (יא) , (נוסף לשאר תקונים של בעצב תלדי וגו', חוץ מהתיקון שניתן גם לאדם דהיינו בזיעת אפך וגו' שכל זה הוא ג"כ תיקון עבור החטא).

וכשניתן התיקון על חטא אדם וחוה ניתן לכל הדורות שיצאו מהם כי נשמת כל האנשים היו כלולים בנשמת אדם הראשון ונשמת כל הנשים היו כלולים בחוה נמצא שהשתתפנו וחטאנו יחד אתם ולכן חל חיוב התיקון גם עלינו, ועל כן התיקון שניתן לחוה חל גם על כל הנשים שבכל הדורות.

ומכיון שמצות הצניעות (בלבוש) ניתן לתיקון על חטא עץ הדעת כאמור לכן משפיע היצה"ר על האשה קושי ונסיון כל כך קשה ליזהר ולשמור על הצניעות כראוי, כי היצה"ר (שהתלבש בהנחש) שהסית את חוה להחטא וכמו כן הקליפה שנבראה מהחטא אינם רוצים שיצא התיקון לאור כי אז נמצא שכל יגיעת היצה"ר להכשילה יפול בפח, ועוד שע"י זה יתבערו הם מן העולם (כמבואר בהמשך הדברים ועי' הערה רלו'), וכן כתב הגה"צ הר"ר הלל מקאלאמיא שמכיון שהס"מ יודע שבזה (בשמירת הקדושה והצניעות) תלוי הגאולה שלימה לכן ה"ה מרכז כל כחותיו ללחום נגד זה, ע"כ, וע"י שיש להאשה כל כך קושי בזה לכן הרי היא מחפשת כל מיני הוראת היתר בכדי לתרץ את עצמה בעיני עצמה ושלא יהיה לה ע"י כך בלבה הרגשת אשמה ואי מנוחת הנפש מזה שאיננה יכולה להתגבר על יצרה לשמור כראוי, ולפעמים מכניס היצה"ר בלבה עבור כך אפילו זלזול ושנאה ח"ו נגד צניעות הלבוש, (וע"ע לקמן פ"ה אות ו').

ועוד טעם יש בקושי הזה לטובת האשה כדי שתהיה לה עבודה קשה לכבוש את היצה"ר כי מאחר שהיה חטא של עץ הדעת גדול מאוד מכיון ששמעו המצוה והאזהרה שלא לאכול ממנו מפי הקב"ה בעצמו ובכ"ז הלכו אחרי פיתוי הנחש בזה והרי זו מרידה נוראה, על כן אי אפשר להשיג התיקון לזה אלא דוקא בטורח ועבודה קשה ומסירות נפש לכבוש את היצה"ר ובזה יתוקן החטא.

ולכן כל מה שהאשה מקפידה ומחמירה ומהדרת יותר ומתגברת וכובשת יצרה יותר הרי היא משיגה יותר את תיקונה, ואשרי למי שיהיה לה חלק יותר גדול בזה כי חוץ ממה שתרויח בזה תיקון עצמה הפרטי תהיה לה בזה גם זכות בתיקון הכלל כולו כי בתיקון חטא עץ הדעת תלוי תיקון כל העולמות וביעור היצה"ר מן העולם והתקרבות הגאו"ש במהרה בימינו.

ב'

והנה מצינו שגם לפני חטא עץ הדעת כבר היה נוהג ענין הצניעות באשה כדאיתא במדרש (בראשית רבה י"ח ב') שבשעה שברא הבורא ב"ה את חוה הזכיר עליה ענין הצניעות, וז"ל המדרש רבה שם, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה "תהא אשה צנועה אשה צנועה" עכ"ל (יב) , ויש להבין שאמירת ד' ית' "תהא אשה צנועה" לא היתה הכונה למצוה וחיוב כי עדיין לא היו מצווין אז על שום מצוה אחרת חוץ מעל עץ הדעת (יג), אלא באמירה זו שאמר ד' ית' בשעת יצירתה הכניס בתוכה ובתוך כל אבר מאבריה הטבע והאהבה והמשיכה למדת הצניעות, וזה שם הבורא ב"ה במיוחד דוקא באשה כי תפקידה בעיקר לשבת בפנים בקרב ביתה כמבואר לקמן (פ"ד אות ג' הלכה ו' סעיף ד') משא"כ האיש שצריך ג"כ לצאת לחוץ ולעסוק בענינים שאין האשה נבראת לכך.

וטבע זה של הצניעות כולל גם להיות האשה צנועה במדותיה ובכל התנהגותה כמבואר לקמן (פ"ד אות א' ובאות ג' הלכה ו' סעיף ב' ע"ש), ועל האשה להקפיד ולשמור ביותר על מדת הצניעות שהושמה בה בטבעה בתחלת בריאתה ולא תקלקל ולא תאבד מתנה חשובה ויקרה זו שניתן לה כי אם לא תשמור על זה יכולה בקל להפסידה ולאבדה (כלומר שתקבל כח אחר שישפיע טבע ההיפוך על חיצוניות לבה ושזה יכסה ויסתיר את טבעה האמיתי היותר פנימי שבעומק לבה עד שלא תרגיש את זה כלל) ויהיה לה עבודה קשה להחזירה (ולגלותה) שנית (יד) .

ולפי זה נמצא שבאמת בטבע נפשה של אשה הוא לאהוב את מדת הצניעות וגם את הלבוש הצנוע (עי' הערה) (טו) ולהמשך אחריה, ואם איננה מרגישה את האהבה הזאת ומכל שכן אם מרגישה שלבה סולד מהצניעות יש לה לדעת ברור שאין הרגשה זו מתוך לבה (של עצמה) כלל אלא ה"ז טעות גמורה שהכניס היצה"ר לתוך הרגישה ולבה ואדרבה ה"ז באמת נגד רצונה (של עצמה) האמיתי, וטעות זה נכנס ללבן של הנשים (כלומר אלו הנשים שמרגישות כך) רק ע"י הכסוי ואטימה שנהיה להן ע"י חטאים שנכשלו בהם (או בגלגולה זה או בגלגולה הקודם), שע"י זה איננה יכולה להרגיש מה שנמצא באמת בטבעה ועומק לבה, וענין זה התחיל אחרי חטא עץ הדעת שאז נחלשה הרגשת המשיכה הטבעית לצניעות כנזכר ולאט לאט בהמשך הדורות שהוסיפו לחטוא נחלשה יותר ויותר ולא היו מקיימים מצות הצניעות כראוי עד שרשעי הדור שבדור המבול בטלוה לגמרי מכל וכל, ולכן היה צורך שתנתן הצניעות בתורת חיוב המחייב לקיימה בין אם מרגישים משיכה ובין לא כמו כל המצות שבתורה (טז).

וענין זה שהאדם יכול לטעות שלא לדעת מה רצונו האמיתי ויהיה נדמה לו אפילו ההיפוך מבואר בדברי הרמב"ם (גירושין פ"ב הל' כ') שהרצון שהאדם מרגיש בלבו (בהכרתו) שרוצה כך וכך אינו תמיד רצונו האמיתי אלא יתכן שהוא רק הרגשתו החיצונית הדמיונית שבלבו אבל רצונו האמיתי שבעומק לבו (שמתחת הכרתו) יכול להיות לפעמים אפילו ההיפוך הגמור מזה (יז) , (וענין זה ידוע היום גם בטבע הגשמי בדברים גשמיים שישנה מחלת נפש שכופה את האדם לחשוב ולרצות מה שהוא ממש נגד רצונו (והרופאים קוראים לזה כפיתיות) ולפעמים ה"ז כ"כ חזק שזה שולט על האדם אפילו נגד רצון שבהכרה שלו, ולפעמים אפילו לעשות מעשה ואפילו דבר שיזיק לו ולפעמים אפילו דבר שיגרום לו סכנת חיים ח"ו, ויכול להיות באופן שאפילו בשעת מעשה יודע שאיננו רוצה בכך ואעפ"כ אין לו השליטה על עצמו לשלול ולמנוע את זה, ועליו לטפל ברפואות להוציאו ולשחררו מזה).

על כל פנים המדרש הנ"ל מלמדנו ששם הבורא ב"ה בטבעה של האשה אהבה גדולה לצניעות כמו שמרגיש כל אדם אהבה לחייו כי ה"ז כמו חלק מחיותה מכיון שנבראת עם זה, ואם האשה מרגישה ההיפוך ה"ז סימן שאיזה כח אחר נכנס ללבה ושולט עליה, והוא רוח שטות שנוצר מכח החטא וזה מה שאמרו חז"ל (סוטה ג.) אין אדם חוטא (יח) אלא אם כן נכנס בו רוח שטות והוא באמת היצה"ר, ורק אחרי שתצליח להתגבר על זה ותשתחרר מהיצה"ר הזה רק אז תתחיל להכיר ולהרגיש את רצונה האמיתי שבעומק לבה, ורק אז תתחיל להרגיש ולהבין איזה סיפוק ועונג ושמחה יש לה באמת בשמירת הצניעות.

ג'

והנה מכיון שרוח שטות זו שכופה את לבה נגד רצונה כל זה נהיה רק מכח החטא של עץ הדעת והשורש היה ע"י חוסר הצניעות, לכן כל פעם שהיא מתגברת וכובשת את יצרה יותר בענין הצניעות הרי היא פועלת ומשיגה בזה יותר ויותר את התיקון וע"י זה ירד ממנה לאט לאט הרוח שטות יותר ויותר ויתבטלו ממנה לאט לאט כל הקשיים והנסיונות בזה עד שתשתחרר לגמרי מזה ותהיה שמחה בענין הצניעות כמבואר.

ועוד יותר מזה שלא רק הקושי בענין הצניעות יתבטל ע"י כבישת יצרה כמה פעמים, אלא גם כל שאר הנסיונות והקושי בכל שאר המצות ג"כ יקל עליה מאוד ע"י כבישת היצה"ר בענין הצניעות (וזה בתנאי שתהיה זהירה לא רק בצניעות בלבוש בלבד אלא גם בכל עניני מדת הצניעות), כי כל מה שיש בתוך לבנו משיכה ליצה"ר ויש ליצה"ר כח שליטה על האדם גם לגבי כל שאר הענינים והמצות כל זה נהיה ע"י חטא עץ הדעת (יט), ולכן ע"י תיקון שורש חטא עץ הדעת ממילא יצא היצה"ר מהלב וכאשר בא כן ילך וחוזר הענין כמו שהיה קודם החטא, (ובזה יובן מה שמובא לקמן (פרק ב' אות א') בשם ספר מעלות המדות והגר"א שהזהירות בצניעות היא לנשים הכח נגד היצה"ר והחטא).

ואף ע"פ שלפני זה ג"כ היה יצה"ר בעולם אבל הוא לא היה בתוך לבנו (כ) ולכן לא היה לו כ"כ כח להתגבר נגדינו ולא היה בנו משיכה אליו (ומה שנכשלו אדם וחוה בחטא עץ הדעת לא היה ע"י משיכה שנבעה מלבם כמו שהוא היום, אלא ע"י שהיצה"ר הטעה אותם והכניס טעות בלבם, וביאור הענין עי' בהשלמות א'), וכמו"כ יש להבין שכמו שבפעם הראשונה נתחזק כח היצה"ר בנו בכלליות לגבי כל הדברים ע"י חטא של חוסר זהירות בצניעות כנ"ל כמו כן הוא היום שאי זהירות וחוסר הצניעות מחזק עוד יותר כחו של היצה"ר הכללי בלבנו ח"ו.

והנה מה שאנו רואים שאין כל הנשים שוות בענין זה של הרגשת קושי לגבי הצניעות שלאחת הקושי הוא יותר ממה שאצל השניה וישנם צדקניות שאין להן שום קושי כלל אלא אדרבה שמחות עם הצניעות, ואע"פ שלכאורה כולנו השתתפנו יחד בחטא עץ הדעת שוה בשוה (ולפי המבואר היה זה צריך לגרום הקושי לכולם בשווה), אמנם התשובה לזה היא שמאחר שכהיום אנו כולנו מגולגלים (כא) והיינו כבר בעולם הזה לפני זה כמבואר בספה"ק מדברי האר"י ז"ל, לכן ישנן שכבר תקנו חלקם בחטא עץ הדעת בגלגול הקודם וישנן שתקנו על כל פנים במקצת, ובזה תלוי הרגשת הקושי אצל כל אחת ואחת לפי כמה שנשאר עליה עדיין לתקן, וישנן גם כאלה שלא די שלא תקנו עדיין בגלגול העבר אלא אדרבה הוסיפו לחטוא בענין הצניעות לכן נתוסף להן עוד יותר קושי על מה שהיה מקודם, גם יתכן שיש לאחת יותר חלק בעצם חטא עץ הדעת מהשניה כי אע"פ שלכאורה היו נשמת כל הנשים כלולים בנשמת חוה בשוה זה לזה בכ"ז ישנם נשמות אחדות שהיה להן חלק יותר גדול בהחטא (וכמו"כ בנשמת האנשים ישנן נשמות שהיה להן יותר חלק בחטא עץ הדעת) ואותן שיש להן חלק יותר גדול בחטא עץ הדעת תקונם ונסיונם הוא בצורה יותר קשה אפילו בפעם הראשונה שיורדים לעולם.

ובזה מובן למה בדורות שלפנינו היו רוב הנשים בדרך כלל מתגברות בקל נגד יצרן בזה, וכהיום נשתנה הענין כ"כ, כי בדור שלנו ירד ירדנו כולנו עבור תיקון החסר לנו מגלגולים הקודמים, ולפי המובא לקמן (פ"ב אות א') מספה"ק הרי עיקר עבודת הנשים היא בענין הצניעות ולפי זה כמו"כ בודאי עיקר התיקון החסר לנשים מגלגול הקודם ה"ז בדרך כלל ג"כ בענין זה, נמצא לפ"ז שרוב הנשים שיורדות היום שוב לעולם הרי הן מפני קלקולם הקודם בענין הצניעות או שעדיין לא גמרו כל תקונם בענין זה, לכן מורגש להן כ"כ הקושי בזה וכנ"ל.

ד'

והנה מכיון שבזכות הזהירות בלבוש הצנוע במדה כנגד מדה יוחזר לנו לעתיד לבוא הלבוש הרוחני היקר שהפסדנו כנ"ל, לכן כל אשה שתהיה לה יותר זכות בענין זה תקבל אז לבוש הרוחני ההוא בדרגא ותענוג יותר גדול וכל מה שתוסיף הידור בצניעות יתוסף לה כנגד זה בלבוש ההוא שיהיה יותר מהודר, ומי שתחסר לה זכות צניעות בלבוש יחסר לה כמו"כ הלבוש הרוחני לעתיד לבא, וכמו שבעולם הזה הרי זה בושה גדולה להיות בלי לבוש כמו"כ והרבה יותר מזה תהיה הבושה בענין זה בעוה"ב וכמבואר בספרי מוסר שהרגשת הבושה בעולם העליון היא פי אלפי אלפים יותר קשה להאדם מהרגשת בושה בעוה"ז, ועל זה מתפללים תמיד ולא נכלם לעוה"ב.

ומי שתקפיד על לבוש הצנוע בכל גופה חוץ ממקום א' יחסר לה הלבוש הרוחני בחלק ואבר ההוא במדה כנגד מדה ובזה ג"כ תהיה לה בושה גדולה מאוד וכמו שבעולם הזה ה"ז בושה גדולה מאוד להיות מלובש עם בגד שחסר ממנו במקום אחד ויש שם חלל, אבל מי שתקפיד על הצניעות בשלימות תקבל גם שם את הלבוש בשלימות ויהיה לה לכבוד ולעונג גדול, וענין זה יש לרמז בפסוק כל כבודה בת מלך פנימה כלומר שכל כבודה בעולם העליון ושלא תצטרך ליבוש יהיה בזכות הצניעות שרמוז במלת פנימה.

ועוד יש להוסיף שלא רק בעוה"ב תקבל את הלבוש אור הרוחני הנזכר אלא כל אשה הזהירה במצות הצניעות כראוי לה הרי היא מקבלת עי"ז גם היום בעוה"ז הארה מהאור ההוא מה שאין האנשים זוכים לזה אלא בעוה"ב, ומכש"כ מי שמוסיפה הידור בלבושה בצניעות כפי זה תקבל יותר הארה (גם היום) מהאור הרוחני הנזכר ותהי' מוקפת בו ותהי' על ידי זה ג"כ יותר שמורה מכל נזק ורע ומיצה"ר, ותהיה נעשית מעיין הברכה להמשיך שפע וברכה לה ולכל הנלוים אליה.

תוכן העניינים

קונטרס קול קורא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה