קובץ מאמרים
כדי שלא להפריע לרצף הקריאה בגוף החיבור, מובאים להלן מספר מכתבים, עובדות ומאמרים בארוכה בנושאים הנידונים בחיבור, כפי שעיני הקורא תחזינה מישרים:
בענין המתעכבים בשידוכים - מכתב מהסטייפלר זצוק"ל.
לפנינו מאמר חשוב מהסטייפלר זצוק"ל, בו דיבר על חומרת דחיית השידוך מסיבות שאינן מוצדקות:
ואף זו רעה חולה ראיתי, שיש כאלה, שברוב גאוותם מאבדים בידיים את ה"בת פלוני" שלהם...דהנה הוא מדמה בעצמו שהוא משהו מיוחד במינו, וצריך הוא אחת כזו שכל המעלות יש בה, פקחות, עשירות, יופי, יחוס, וכו' וכו', וממילא, כל מי שהוא נפגש איתה- לא טובה עבורו, שלזו חסר הפקחות שהוא חושב עליה, וזו יותר מדי גבוהה, וזו יותר מדי נמוכה, וזו דווקא בינונית וזה לא טוב בשבילו, וכאן אין כסף וכאן אין יחוס.
וכך הוא הולך ומבלה כמה שנים מהשנים היפות ביותר בחייו של האדם (20 עד 30) בחיפוש אחר השידוך "המתאים" המדומה לו בדמיונו, וכמובן שהוא יוצא מהלימוד ע"י זה, ועצביו נמרטים, והשנים מתקדמות, והוא כבר בן כ"ו, כ"ז, כ"ח, ועדיין נתון בסחרחורת ובתסבוכת הזו של חיפוש אחר "שידוך מיוחד" "המתאים לו", עד שלבסוף בדלית ברירה כבר עושה איזה שידוך שהוא, לא זה שחלם עליו, כי כזה לא מגיע לו בכלל, ויתכן שכזה גם אין בכלל בעולם, וגם לא ה"בת פלוני" שלו...
וכאן אמר לי הרב בהתרגשות של כאב לב אמיתי: הנה באים אלי הרבה בחורים מבוגרים, בגילים: 24, 25, 26, 27, 28 ומעלה, ודמעתם על לחיים, איפה ה"בת פלוני" שלי?... ואני משיב להם: אתה כבר נפגשת איתה לפני כמה שנים, בתחילת הצעות השידוכים שלך, ולא רצית בה, היא לא מצאה חן בעיניך בגלל איזה תירוץ טיפשי, והיא כבר מזמן התחתנה עם מישהו אחר...
[וכיו"ב נכתב בשם הגר"ח מוואלאז'ין (כל הכתוב לחיים, אישות ושידוכין אות ב' מתוך כתר ראש). ע"ש].
והוסיף רבינו: וכל זה בא כשהולכים בעקמומיות ובגובה לב. ואילו כנגד זה אשרי חלקם של הישרים והתמימים בליבותם, אלו הבחורים היקרים שאינם מהלכים בגדולות ובנפלאות, והם צנועים וענווים, ואינם מדמיינים דמיונות שווא, לא על עצמם ולא על המיועדת להם, והולכים בתום וביושר, והם מאוד מרוצים כשמציעים להם בת ישראל כשרה, בעלת מידות טובות, ואינם נותנים עיניהם לא בממון, ולא ביופי מדומה, והם מחונכים על דברי הרמ"א באבן העזר, שמה שיתן להם חותנם יקחו בעין טובה ובעין יפה, ואז יצליחו.
והם מרגישים בעצמם שמחה כששומעים שהצד השני חפץ בהם, ואז זה אושר בשבילם, וזוכים להתחתן בצעירותם, וחייהם טובים ומאושרים עם ה"בת פלוני" האמיתית שלהם, כי לא התחכמו על ה"בת קול". ואפילו שהשידוך לא היה "מרעיש"- למי זה איכפת, הלא החיים שלהם מאושרים, וזו המיועדת לו ארבעים יום קודם יצירת הוולד על פי בת קול מהשמים- היא לו לעזר אמיתי לשקוד בתורה בשלווה, וזוכים לדור ישרים יבורך ולכל טוב. אשרי חלקו של ההולך בישרות, והלא מקרא מלא דיבר הכתוב: "היטיבה ה' לטובים ולישרים בליבותם!"...
ופעמים רבות כשהיו באים אליו בחורים מבוגרים לבקש ברכה על שידוך, היה מרן גוער בהם שהם הפסידו בידיים את זיווגם המיועד להם, ולפחות מכאן ואילך שלא יפסידו בידיים את מה שעכשיו מציעים להם.
וכה היו דבריו: בעיקר מה שצריך לחפש בשידוך הוא - א. יראת שמים. ב. מידות טובות. ג. שיהא הולך על הדרך (מתאים). יתר הדברים שמחפשים זה מעצת היצר, כי אי אפשר לחפש את כל המעלות באדם אחד.
ובהזדמנות אחרת אמר לבחור: כסף ויופי הרי זה דבר טוב, אבל כל זה רק כאשר הולך, אבל כאשר לא הולך, חייבים לוותר על כך, אבל מידות טובות אי אפשר לוותר על זה בשום אופן, כי בלי מידות הרי זה גיהנם בבית חלילה, וחזר על כך כמה פעמים.
פעם בא אליו בחור בשאלה, מאחר שמציעים לו שני שידוכים, ובשידוך אחד יש חיסרון זה- ובשידוך השני יש חיסרון אחר, מה להעדיף? מרן אמר בחכמתו: שמע נא, בחור יקר! אי אפשר למצוא שידוך עם כל המעלות, ותמיד יש איזה חיסרון, ואם כן, מאי נפקא מינה אם תסבול מחיסרון זה או תסבול מחיסרון אחר.... (הובאו באהליך יעקב עמ' 16. ועי' פניני יעקב ח"א עמ' לד).
האם לבטל שידוך? - מרן הקהילות יעקב זצוק"ל.
בחור שעמד לגמור שידוך ורצה לעזוב מסיבות צדדיות, בא להתייעץ עם מרן ה"קהילות יעקב" זצ"ל. ענה לו בזה הלשון: כשעומדים לגמור שידוך ולבסוף מבטלים אותו, קרוב הדבר לשפיכות דמים, ועל כן, אם הדבר מוצא חן בעיניך, אלא שיש לך סיבה בלתי מספקת לבטל השידוך, דע לך כי לא תרוויח שום דבר, כי כאשר גורמים צער ועוגמת נפש לשני, סובלים צרות צרורות כל החיים, רחמנא ליצלן, אלא אם כן שהשידוך לא מוצא חן בעיניך, שאז אתה לא חייב לגמור השידוך. (אהליך יעקב עמ' 26).
קריאה נרגשת לבני הישיבות - מכתב מהגרא"מ שך זצ"ל.
במכתב (מיום כ"ד ניסן תשנ"ב, המתפרסם בקובץ מבקשי תורה, כרך ה', קובץ כג), פונה הגרא"מ שך זצ"ל בקריאה נרגשת לבני הישיבות, וכותב:
הנני פונה בזה בקריאה נרגשת, שהנני רואה חובה לעצמי להתריע על זה למען ה' ותורתו, ופונה אני בזה לכל בני הישיבות בכל מקום שהם על אשר ראיתי ושמעתי שפשה ענין הנהוג בפגישות ובשידוכים.
כמובן ובוודאי מותר להיפגש כמה פעמים עד שכל צד יכיר במידה מסוימת את המידות של הזולת וההשקפה על דרך החיים להמשיך בלימוד, וכבר כתבתי שגם בזה אין להפריז, אבל לעשות פגישות שעות על שעות, וללכת לטייל במקומות שאין מקום שם לבן תורה- חוץ ממה שאין בזה תועלת, זה אסור על פי הדין, ולא יכול לצאת הצלחה מפגישות כאלה.
ודעו נא אחים יקרים, כי ההנהגה הנ"ל היא פסולה ואסורה, ויותר משלוש או ארבע פגישות אין צריך, וגם הזמן של כל פגישה אין צריך להיות יותר משתיים עד שלוש שעות.
וכל מי שיתנהג בדרך שכתבתי, יתברך משוכן במרומים בכל הטוב, ויזכה להקים בית של תורה ויראה ואושר.
מנאי הכותב וחותם לכבוד התורה ולומדי'ה,
(חתים) אלעזר מנחם מן שך.
מתי ראוי להתחיל בשידוכים? - שיחה נדירה מראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א.
לפני תקופה, מספר הרב יצחק וקסמן, יו"ר ארגון "נתיבות יצחק", העוסק בבני נוער הנושרים ממוסדות הלימוד, היתה לי זכות מיוחדת לפגישה מאוד מאוד נדירה עם מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א, בה דיבר מרן על עולם הישיבות והרישום.
וכן אמר מרן: "ההורים צריכים לדעת שאם הם רוצים את הצלת הילדים שלהם ברישום לישיבות, עליהם לחפש באמת את טובת הילד ולא את טובת הכבוד שלהם, שהילד שלהם לומד בישיבה מכובדת. לצערנו הרב, יש היום הרבה הורים שרוצים בדווקא להכניס את הילדים שלהם לישיבות מכובדות בגלל סיבה זו.
סיבה נוספת ישנה לגבי כניסת הבחורים לישיבות גדולות שחושבים על השידוכים, שבישיבה פלונית יקבל הבחור שידוך טוב יותר. צריכים להאמין באמונה שלמה ששידוך זה משמים. ממילא בחורים מגיעים לישיבות שלא מתאימים להם, ומה הפלא שהרבה בחורים נשרו מהישיבות".
הדבר השני עליו יצא מרן ראש הישיבה מגדרו, היה לגבי גיל השידוכין. וכה היו תוכן דבריו: " כידוע ישנם הרבה ישיבות שעשו זמן מיוחד מתי הבחורים יתחילו לשמוע שידוכים.
אני רוצה להגיד לך שכל הישיבות האלו בלי יוצא מן הכלל באשר הן (מרן דיבר על תקופה זו, בשנים האחרונות ממש, מדגיש הרב וקסמן), אף ראש ישיבה לא קיבל היתר משום אדם גדול לעשות את הזמנים של הגילים האלו, 21, 22 וכו'. וממילא מי מדבר על זה שלאף אחד אין שום היתר שבחור שמתארס בגיל 19 ובגיל 20, לזרוק אותו מהישיבה בגלל שהוא התארס!
לאחרונה מגיעים אלי בחורים ואומרים שהם רוצים להתחתן, ואני שואל כל אחד בן כמה אתה, אחד אומר לי בן 18 וחצי , אחר אומר בן 19 ובן 20, וכל אחד מהבחורים לומד בישיבה אחרת. אמרתי לבחורים, אם אתם רוצים להתחתן, תתחתנו. מי מפריע לכם להתחתן בגיל הזה? כל בחור בפני עצמו אמר 'הראש ישיבה שלי לא נותן לי להתחתן, היות שקבע גיל מסויים שרק אז יתחילו בשידוכים'.
הבחורים מספרים שאם בחור מעיז בגיל 18 וחצי או 20 להתארס, לא רק שייזרק מהישיבה באותו יום שיוודע שהתארס, אלא ראש הישיבה לא יבוא לסדר קידושין ולא יתן לבחורים לבוא לרקוד בחתונה. ואין שום היתר לאף אחד לעשות את הדברים האלו. בדור שלנו יש הרבה נסיונות, ולכן מה שחז"ל אמרו "בן שמונה עשרה לחופה" מתאים לדור שלנו. הבחורים צריכים להתחיל לשמוע שידוכים בגיל שמונה עשרה".
והוסיף מרן ראש הישיבה, "היום הרי לכולם קשה לחתן את הילדים, ממילא יקח קצת זמן עד שיוכלו להתחתן, אלא מה, עצם זה שבחור יודע שהשערים פתוחים לפניו בגיל 18, אם הוא רוצה הוא יכול לשמוע שידוכים ואף אחד לא ימנע ממנו, אפילו אם יש סיבות שלא מיד יתממש, זה יגרום שהבחור לא יגיע לכל מיני הפרעות ולחצים שיוציאו אותו מהלימוד.
למעשה הייתי אומר, אמר מרן, שהיות והדור כל כך התדרדר היו צריכים לחתן כמו בדורות הקודמים, בזמן ר' עקיבא אייגר בגיל 15, אבל בדור שלנו מה יגידו, ילדים מתחתנים? אי אפשר לחתן אותם. זה היה רק בדורות הקודמים".
הסיפור השני אותו סיפר מרן ראש הישיבה לרב וקסמן, היה כך: "היה אצלי אחד מגדולי ראשי הישיבות וסיפר ששני בחורים מהלמדנים הכי גדולים בישיבה בגיל 19, רחמנא ליצלן התחילו באופן פתאומי להתדרדר מבחינה רוחנית, ובא הראש הישיבה לשאול האם לזרוק את הבחורים האלו מהישיבה.
מה אתה חושב, שאל מרן ראש הישיבה, אמרתי לו לזרוק את הבחורים האלו מהישיבה? אמרתי לו, אם היית נותן לבחורים בישיבה שלך להתחתן בגיל צעיר מגיל 18 והלאה, שני הבחורים האלה לא היו מגיעים למצבים האלה, וממילא לא היית צריך לבוא ולשאול אותי אם לזרוק אותם".
לקראת סוף השיחה הנדירה מספר הרב וקסמן, אמר לי מרן ראש הישיבה: "תדע לך, אם כל ראשי הישיבות היו נותנים לבחורים להתחיל לשמוע שידוכים בגיל 18, זה היה מונע תשעים אחוז מהמקרים שמגיעים אליכם בחורים שמתדרדרים מבחינה רוחנית, והם מגיעים מהישיבות הטובות ביותר". (תודתנו לר' איתי טאסה הי"ו שהעביר אלינו מאמר חשוב זה. ויהי רצון שיזכו ליישוב טוב, ולהיפקד בזרע קודש של קיימא בקרוב, בכלל ישראל).
א"ה: סמוך לחתימה הגיע לידינו הקונטרס הנדון מעלה, "הגיע זמן" להגר"א עבוד שליט"א, ושם הובאו ברוח זו מדבריו של הגאון רבי אהרון ירחי שליט"א, ירושלים ת"ו (מכ"ח תשרי תשס"ג), ובין יתר דבריו כתב, וזו לשונו:
...אבל היום יש מראשי הישיבות אשר מונעים את תלמידיהם מלישא אשה בזמן הראוי, והרי זה כחָב לחבירו, שכל ימיו בהרהור ח"ו, ובפרט אם הבחור מכיר את עצמו ורוצה לישא אשה, איך יכולים למונעו מזה, והיכן מצינו לחכמים שמונעים אחרים מלקיים מצוה וליכשל בעבירה?!
ובאמת טענתם: שעל ידי שיתחתנו מוקדם יסגרו הישיבות. שהרי בגיל צעיר עדיין לא טעמו טעמה של תורה, וכשגדל והתחיל ללמוד ולהבין, כבר פרח מהם ונשא אשה. אך אין בטענה זו שום טעם, וכי משום כך יחובו לאותם בחורים שרוצים לישא אשה ויעצרו בעדם?! עכ"ל. ע"ש עוד.