קונטרס חסדי דוד· רבי דוד מג'אר
דף נו עמוד א
מתלבשים בכלי החיצון דמוח ומשם מתפשטים ע"י הגידין הלבנים בנה"י דכלי הפנימי דז"א נמצא דגם בעיבור יש בז"א עי"מ מתלבשים במל"ך ומשם משתלח פארותיהם ע"י הגידין כנזכר בכל ג' כלי הז"א ולכן גם העובר יש לו כל רמ"ח איברים בכל פרטיהן ואח"ך ביניקה נמשכים ב' צלמים אחרים מלובשים בו"ק דישסו"ת ובתוכם מלובשים הנרנח"י דרוח ונכנסת כסדר הנזכר בנפש ומתלבשים בכלים אמצעים דמל"ך ומשם מתפשטים בחג"ת דג' כלי הז"א וכל אלו הב' צלמים דעיבור ויניק' הם נמשך מחיצוניות דישסו"ת ונקרא מוחין דאחור או אפשר שכל א' מב' צלמים אלו כולל ב' צלמים דחיצוניות ופנימיות שהם אחור ופנים אלא שגם הפנים והפנימי' נק' אחור וחיצוניות:
אח"ך בגדלות נמשך ג' צלמים מלובשים בי"ס דג' פרצו' כח"ב דישסו"ת ובתוכם הנרנח"י ונכנסים על סדר הנזכר בנו"ר ומתלבשים בכלים הפנימים דמל"ך ומשם מתפשטים בחב"ד דג' כלי ז"א נמצא שיש לז"א ג'צלמים דעי"מ מלובשים בג' כלים חיצון אמצעי ופנימי דישסו"ת הנקרא ישסו"ת ובינה מלובש תוך כלים חיצוניים אחור ופנים דכללות רמ"ח איברי הז"א אמנם סבפרטות כל צלם מהם כולל כל הנזכר דבעיבור יש בו עי"מ מלובשים תוך ג' כלי ישסו"ת דהיינו נה"י חג"ת חב"ד דמל' דישסו"ת ומתפשטים בנה"י דג' כלי הז"א והיניקה כוללת עי"מ מלובשים תוך נה"י חג"ת חב"ד דו"ק דישסו"ת ומתפשטים בחג"ת דג' כלי הז"א והמוחין דגדלות כוללין כנזכר עי"מ מלובשים תוך נה"י חג"ת חב"ד דג' פרצופים כח"ב דישסו"ת ומתפשטים בחב"ד דג' כלי הז"א:
באופן דכשאנו אומרים שהעיבור בנה"י ונכנסת הנפש ועיקר גילוייה בכבד ומתפשטת בכלים החיצונים והיניקה בחג"ת ונכנס הרוח ועיקר גילוייו בלב ונגדל הלב וכל כלים אמצעיים והגדלות בחב"ד ונכנסת הנשמה ועיקר גילויה במוח ונגדל המוח וכל כלים הפנימיים אינו מדבר בכללות כי אם בפרטות דהיינו עיבור דכל א' מהם וכן יניקה דכל א' מהם וכן גדלות דכל א' דג' בחי' הכוללים הנזכר:
ודע דכל הה' צלמים הנזכר עם ה' בחי' נרנח"י הנזכר דישסו"ת הנקרא קטנות אחד וגדלות אחד שהם כ"ה בחי' דנשמה כלם מתפשטים בכ"ה פרצופי בינה דז"א ואח"ך לוקח ה' צלמים דאו"א עילאין והם קטנות ב' וגדלות ב' והם כ"ה בחינות דחיה ומתפשטים בכ"ה פרצופי חכמה דז"א. ואח"ך לוקה ה' צלמים דא"א והם כ"ה בחי' דיחידה ומתפשטים בכ"ה פרצופי כתר דז"א כי הו"ק כבר היו שלמים מאליהם שהם כ"ה בחי' דנפש וכ"ה בחי' דרוח וכל הנזכר הוא ע"י ישסו"ת כי א"א שעלה ז"א למעלה מישסו"ת דקודם שעלה הז"א כבר ישסו"ת עלו למעלה ממנו אלא כשמקבל המוחין מישסו"ת במקומם נקרא מוחין דישסו"ת וכשמקבל המוחין מישסו"ת כשהם במקום או"א עילאי נקרא מוחין דאו"א וכשמקבל המוחין מישסו"ת כשכבר עלו למקום א"א נקרא מוחין דא"א דכבר ידעת כי הכלים הם העולים והעצמות נשאר במקומו וכל הצלמים הנזכר הם דחיצוניות הנקרא אחור ואז נקרא שזו"ן עומדים אב"אא דהרי עדיין לא באו רק אחור דיליה ודילה. ואח"ך לוקח ט"ו צלמים אחרים דפנימיות הנק' פנים מישסו"ת ומאו"א וא"א ע"ד הנזכר באחור ואז מתפשטים בפנים. דפנים דכח"ב דזו"ן ואז עומדים זו"ן פב"פ:
ודע דכל צלם כלול ממ"ה וב"ן אלא דצלם דאבא הוא מ"ה דמ"ה וב"ן דמ"ה וצלם דאימא הוא מ"ה דב"ן וב"ן דב"ן ובעת הזוג נתחלפו ולקח אבא המ"ה דב"ן ונתן לאימא ה"ן דמ"ה ונעשה אבא ממ"ה דמ"ה [שהם חכמות וחסדים דאבא וממ"ה דב"ן] שהם חכמות וחסדים דאימא ושמשו עתה לבינה וגבורה דיליה ואלו הם המוחין המלובשים בנה"י דאבא ואימא נעשית מב"ן דמ"ה שהם בינה וגבורה דאבא ששמשו לה עתה לחכמה וחסדים ומב"ן דב"ן הם בינה וגבורות דידה ואלו הם ד' מוחין מלובשים בנה"י דאימא:
אח"ך כל הב' צלמים הנזכר ניתנים לז"א כי הבן יורש אביו ואמו והוא נותן לבת ומאיר לנקודת הנוקבא מהמוחין שבנה"י דאימא שהם ב"ן דב"ן וב"ן דמ"ה ויוצאים ההארות הנזכר דרך החזה דז"א ומתפשטים בנקודות הנוק' שנחלקה לי' נקודות וע"י הארה הנזכר נבנית ונעשית פרצוף גמור מהחזה דז"א ולמטה אב"א כי ניתוסף לה ט"ס בכל נקודות מהי' נקודות הנזכר והוא ע"י הכפל של שליש התחתון של ת"ת וב' חסדים דנו"ה והארת פרקין תתאין דמוחין דחו"ב המלבישים בפרקין תתאין דנו"ה דאימא שבנו"ה דז"א נגדלים הכח"ב דילה וע"י הה' גבורות דיסוד דז"א נתקן הדעת נוק' ומל' דילה וכל האורות הנזכר עולים בדרך א' עד שיוצאים כלם מהחזה ונעשים צלם ע"ג רישא דנוק' ואח"ך מתפשט הצלם הנזכר בכל י"ס דנוק' כי לעולם כל בנין פרצוף הנוק' הוא ע"י אחור:
אח"ך בעת הנסירה מסתלקים הב' צלמים הנזכר מז"א ואז החכמות והחסדים שהם הצלם דאבא דהיינו מ"ה דמ"ה ומ"ה דב"ן נשאר מקיף ע"ג רישא דז"א. והבינות והגבורות עם צלם דאימא שהם ב"ן דמ"ה וב"ן דב"ן נכנסים בנוק' שלא ע"י ז"א ועי"כ ננסרת שאינה צריכה לו וגם ננסרו אחורי המל' דט"ס דז"א שהם הם הט"ס דילה שעלו בז"א והיא נשארה נקודה אחת ועתה נגדלה בכל אחורי ז"א ואז עולים למקום אבא ואימא ושם הם מקבלים המוחין דפנים ואז מזדווגים ביאה ראשונה ונותן לה מ"ה דב"ן וזה נקרא רוחא דשדי בגווה ולפעמים נקרא חסדים ולפעמים נקרא גבורות פעם זכר ופעם נוק' פעם מ"ה ופעם ב"ן כי ע"י הרוחא שהוא בירורי הב"ן של חלק הנקרא עצמה שהיא מלך הז' ע"י מתבררין כל שאר בירורי הנשמות דב"ן כי הוא שורש שם ב"ן וכל חילופים הנזכר כלם צודקים כפי מש"ש וזה הזווג נקרא זווג אב"א יען דאם היו במקומם לא היו יכולים אז עדיין לקבל המוחין דפנים והיו עומדים אב"א:
אח"ך נמשך לז"א המוחין דפנים ומזדווגים שנית ונותן לה מ"ה דמ"ה וזה נקרא זווג דפב"פ טיפת ההזרעה מ"ד והראשון הוא לעשותה כלי וכל זה הוא בזווג יעקב ורחל או עם לאה או ז"א ולאה שאז ז"א ונוק' אינם וין בקומתם אמנם בזיווג ישראל [ורחל] שהוא כשזו"ן בקומתם עומדים שוה בשוה כגון במוספי שבת וי"ט אז הוא באופן אחר כי תחילה נבנית פרצוף [הנוקבא] ע"י הארת ב"ן דב"ן כי הארת מ"ה דב"ן שהוא חלקה מהב"ן הכוללם לא יכלה לקבלו כי חתום הוא תוך נה"י דאבא ובנסירה חצי צלם דאו"א מ"ה דמ"ה וב"ן דמ"ה נשאר מקיף ע"ג ז"א ובינה וגבורה דאו"א שהם ב"ן דב"ן ומ"ה דב"ן חצי השמאל דב' הצלמים נכנסו בנוק' שלא ע"י ז"א וננסרת וחזרה לפנים ובזווג נותן לה הז"א ב"ן דמ"ה ומ"ה דמ"ה וטעם שלא היה כן ביעקב ורחל הוא כי יעקב אין בו רק מוחין דנה"י דאבא וא"כ אם היתה מקבלת תחילה בנסי' ב"ן דב"ן ומ"ה דב"ן אח"ך היתה צריך לקבל ע"י יעקב ב"ן דמ"ה ומ"ה דמ"ה ויעקב אין לו ב"ן דמ"ה כי הוא בנה"י (דאימא) [דאבא] אמנם ז"א יש לו מוחין מאו"א ויכול הוא ליתן לה על ידו גם כן דמ"ה:
סוף הספר