אור ברסלב

קונטרס חובת השמירה

פרק ב

פרק א

בו יבואר שעומדין עליו מלמעלה ומונין דיבוריו – גם יבואר בו כמה פרשיות בתורה המדברות בזה:

יתבונן האדם בעשה שהוא מדבר הלשה״ר לפני איזה איש אל יחשוב שבבית אין שום בריה כ״א הוא וחבירו אלא מלמעלה עומדין אצלו ומונין כל דיבור מהוציא מפיו וכדאיתא במ״ר פרשה תצא על הפסוק אל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על קולך וגו׳ שלא תאמר הרני הולך ואומר לשה״ר ואין בריה יודעת א״ל הקב״ה הוי יודע שאני שולח מלאך והוא עומד אצלך וכותב כל מה שאתה מדבר על חבירך – ובשעת הדין יציעו לפניו כל הדיבורים שדיבר כמו שאחז״ל על הפסוק כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת הדין ־ ואיתא בספרי על הפסוק אל אמונה ואין עול כשהאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו לפניו ואומרים לו כך עשית ביום פלוני והוא אומר הן ואומרים לו חתום שנאמר וביד כל אדם יחתום – צדיק וישר הוא שהוא מצדיק את הדין ואומר יפה דנתנו וכן הוא אומר למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך. והנה איתא בסה״ק שבעת הדין שדנין אותו בב״ד של מעלה פותחין לו ס״ת ואומרים לו קרא בפיך ושואלין אותו על כל דבר ועדים באים ומעידים לטוב או למוטב – והנה אחז״ל שאמר הקב״ה לדואג הרשע כשתגיע לפרשיות מספרי לשה״ר מה אתה דורש בהן והתבוננתי מה אלו הפרשיות ומצאתי שכל התורה מלאה מזה (וכאשר ביארנו* בשה״ל ח״ב פ״ג) וכמה צריך להיות נרעש ונפחד כשיזכור שעבר על כל אלו בימי חייו בשאט נפש – והנה איתא במדרש פ׳ תבא א״ר לוי לא היה צריך הקב״ה ליתן את התורה לישראל שכבר הוא עתיד ללמוד עמהן לע״ל (כמו שנאמר וכל בניך למודי ד׳) אלא כדי שידעו באיזה פרשה הוא עסוק – ולפ״ז אותן האנשים שבשאט נפש הם עוברים על איסור לשה״ר ורכילות ושאר חלקי דיבורים האסורים ואינם מקבלים על עצמם להשמר מזה כמה בושת וכלימה יסבלו כשיגיעו לאלו הפרשיות ויקויים עליהם הכתוב ונקוטותם בפניכם על כל הרעה אשד עשיתם – וזה יהיה שייך אפילו כשינקו מעונותיהם ע״י יסורי גיהנם וכדומה ויזכו לג״ע וכמאמרם כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב מ״מ בושת וכלימה יכסו פניהם כשיגיעו לאלו הפרשיות וכעין שמצינו בסוטה (דף מ״א) אצל אגריפס המלך כשהגיע בקריאתו בס״ת לפסוק לא תוכל לתת עליך איש נכרי וגו׳ זלגו עיניו דמעות עי״ש וזה היה רק פ״א לשבע שנים בבית המקדש כעת בואו לקרוא בתורה ובפרט בג״ע ששם הוא עולם הנצח וצרור שם נשמתו בצרור החיים כמו שכתוב בקרא ורגיל לשמוע שם מפי השכינה כמה וכמה פרשיות שמדברות אודות דיבור האדם כמה מהצער וכלימה יסבול כשיזכור שהיה דש כל אלה בעודו בזה העולם תחת רגליו ולא התמרמר מעולם ע״ז ואיך יוכל לישא את פניו מפני הבושה, ולא יועיל לו אז שום תנחומין לנחם את נפשו בזכרו תמיד את גודל העולה שעשה בזה וע״כ צריך כל אדם להתבונן בזה בעודו בזה העולם ויקבל על עצמו חובת השמירה ויהיה טוב לו בזה ובבא.

עוד צריך איש נבון להתכונן שיש כמה הלכות חמורות בתורה שרמוז באיזה פסוק או באיזה תיבה ואלו כענין כח הדבור שלא יקלקל אדם לשונו באיזה דיבור האסור שנה הכתוב ושילש כמה פרשיות בזה, מזה אנו יכולין להתבונן גודל חיוב השמירה שיש עלינו בזה*.

תוכן העניינים

קונטרס חובת השמירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה