קונטרס השמיטה· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
הקדמה.
אחינו ב"י שימו לבכם ונפשכם, באשר קרבה שנת השבע שנת השמיטה בשנה הבעל"ט. וכאשר בעו"ה זה שתי שמיטות חללו ב"י אחינו היושבים בקאלאניעס, ע"פ ההיתר שהורו להם איזה רבנים הוראת שעה שימכרו את אדמתם לנכרי, ולדעתם שהוא הערמה בדרבנן, ושביעית בזה"ז דרבנן, ובזמן ההיא היו גאונים אמיתים וצדיקים כמו הגאון האדיר הק' ר' יהושע ליב דיסקין זי"ע וסייעתו ורוב גדולי ושרי התורה שלא הסכימו לזה, וידעתי שרב צדיק אחד בזאמוט לא נתיבשו עיניו כל השנה ההיא מלהוריד דמעות ע"ז, והתפלל ושפך שיחו לפני ד' שיתן בלב ישראל שישמרו השמיטה כדת, ובזמן ההיא היה עדיין בהדור הרבה יראים וחרדים, ורצו לקבץ נדבות לעזור לאחינו ב"י היושבים על אדמתינו קודש כדי שישמרו שנת השבתון מלחללו, ואני הייתי אז בוואלקאווישק במדינת פילין, והיה בדעתינו לקבץ ע"ז לפי חשבונינו סך חמש מאות רו"כ [וזה מעיר אחת] אבל בעוה"ר האבלי ציון היושבים בהקאלאניעס ומה גם מנהיגיהם לא שתו לב לדברי הרבנים הגאונים האמיתים והצדיקים אמתים, ופסקו לקולא והלכו האבלי ציון הללו בשיטתם הלכה כדברי המיקל באבל. וכיון ש צא ההיתר הזה בהערמה זאת היה קשה אח"כ לקבץ נדבות מהמון העם כמובן, ועכ"ז. היו איזה אנשים יראי ד ששמרו השמיטה ולא חיללו את שנת השבתון והיה להם סעד מאחינו שבגולה, גם אנכי קבצתי סך מאה רו"כ ושלחתי להרב הגאון הצדיק ר' מרדכי גימפל זצ"ל שהיה יושב בפתח תקוה בעת ההיא, ומאז והלאה נשתקע הדבר לגמרי עד שנעקר שם שביעית מישראל, וממילא הרבה יהודים עושים עבודת הארץ בפרהסיא בעצמם בשנת השבתון:
והנה אחינו ב"י שבגולה הטו אזניכם לדברים הללו, אשר ראינו בגלוי מן השמים האיך שקלו למטרפסי' בהאי עלמא, ותיכף בהשנה שלאחר שנת השמיטה שלח הקב"ה ארבה וחגב נורא מאד השחית את כל יבול הארץ ויגעו לריק כל השנה, ואח"כ בשנה השנית שלח הקב"ה עונש יותר גדול והיה החלי הרע ר"ל. הרבה קרבנות עלו על המוקד. וכן היו עונשים עצומים לרוב אחר השמיטה השניה ר"ל, והרבה מהם הקיאה הארץ בעוה"ר, אוי לנו כי חטאנו [והוא רחום יכפר עון יטיב ד' משמים ולא יוסיף עוד ליסרה] וחלק גדול מהקאלאניסטין עזבו את הארץ והלכו בגולה ויפוצו לכל ד' קצות תבל זה לאפריקא וזה לאמעריקא וזה לארגאנטינא:
אחינו ב"י, לא די לענינו החילול ה' אשר עונותינו גרמו לנו הגלות שהגלינו מארצנו ונתפזרנו לכל רוח, כמאמר הנביא ויחללו את שם קדשי באמרם להם עם ד' אלה ומארצו יצאו, עוד גדול יותר החילול ה' בבוא מתי מספר וישבו על אדמת הק' לעבדה, שמעו מה שהנכרים הערבים אומרים מיום שנכנסו ישראל לעבוד האדמה נפסקה הברכה ונשתלחה מארה והארץ פסקה ליתן פריה, כמו שנתנה עד הנה, והוא דבר פשיט, כי הנכרים אינם מצוין על מצית התלויות בארץ, ואינן נענשים, אבל אנחנו עם קדוש שמוזהרין אנחנו על קדושת הארץ ואמרה לנו התורה כדחשיב התנא במס' אבות. בעון מעשרות ותרומות כו', בעון שמיטה כו' הלא השגחה מיוחדת בזה, ואוי לנו על חילול ה' הנכבד והנורא באמרם להם עם ד' אלה ולארצו נכנסו:
והנה בענין הלכה בדבר ההיתר למכור את אדמתינו לנכרים ולחלל את קדושתה, אל יעלה על דעתכם שהרבנים שהתירו התירו עד עולם ועד, חלילה וחלילה, לא היתה אלא הוראת שעה מפני כו"כ טעמים, אבל ח"ו וח"ו לא עלתה על דעתם שיהיה הלכה לדורות וישתקע שם שביעית מישראל חלילה.
וכאשר השנה הזו שאנו עומדים בה שנת תרס"ט דהיא ערב שביעית, שמנו אל לבנו לעיין בהלכה זו, ולמדנו בהישיבה הק' הלכה זו, וכאשר אפילו לאחר שנמכר לנכרי אם אינו נוהג שביעית בשל נכרים או דנוהג אפילו בשל נכרים, במקצוע הזה היה מחלוקת בצפת עה"ק תובב"א בזמן מרן הב"י ז"ל וסייעתו, והמבי"ט ז"ל וסייעתו ז"ל ואחריו קם בנו המהרי"ט הנ"ל והולך בשיטת אביו ז"ל וכותב שאביו ז"ל היה מורה משנת רצ"ב דשביעית נוהג בשל נכרים ופטורים מן המעשרות, והעידו חכמים מזקני הדורות אע"פ שהרב מהר"י קארו ז"ל היה חוכך להחמיר והיה נוהג להפריש בלא ברכה, אח"כ הכריחו אבא מארי ז"ל וחכמים שעמו בפומבי שלא יעשרו כל עיקר, דחומרא דאתא לידי קולא הוא שיש בדבר הפסד פירות שביעית ולא היה מי שערער בדבר, ואח"כ הראו לי פסק שכ' הרב ר' יוסף קארו ז"ל [הוא מרן הב"י ז"ל] לחלק על דבריו עכ"ל ז"ל, ונושא ונותן הרבה בהלכה זו ומחזק אך את דברי אביו ז"ל, ואחריו נמשכו החרדים ז"ל והשל"ה הק' ז"ל ובס' פאת השולחן כתב דהמהרי"ט ז"ל נשאר קטן מאביו ואביו הנהיג כן הוא מפני שהאריך ימים אחרי מרן הב"י ז"ל כעשר שנים והנהיג בעיר צפת תובב"א כדבריו וכשיטתו ולא סיימוהו המהרי"ט ז"ל אשר מרן הב"י ז"ל לא חזר בי' וברוך היודע האמת. ואנחנו לא נדע מה נעשה ולמדנו בעיון בהישיבה כל הענין הזה עם כל ענפיו וראינו היטב האיך יצא הקלקול עוד יותר בהיתר זה ולאחר כל ראינו שאין כאן שמץ היתר כלל וכלל, וחלילה חלילה לסמוך ע"ז בשום אופן בעולם, והרבנים שהקילו לא הקילו ג"כ אלא לצורך שעה. ובימים האלו ראיתי במכ"ע החבצלת מאמר מאת ידי"נ הרב הגאון והצדיק הגאבד"ק יפו תובב"א והמושבות בדבר מלאכות המותרין בשביעית והאסורין, והמבין מתיך לשונו איך לבבו הטהור מלא כאב ויגון ואנחה על ההיתר שנשתקע בעו"ה, וכותב ג"כ שהיה אך הוראת שעה ולא שישתקע מצות שמיטה מארצנו הק' אשר מפורש בתורת משה שהגלות שלנו הוא בעון שמיטה. וע"ז כתבנו קונטרס השמיטה דהוא בהלכות שביעית בענינים שמלפני קרוב לארבע מאות שנה נחלקו בזה חכמי ישראל בפה עה"ק ת"ו זכותם יגן עלינו מזה ובבא, ות"ל אשר זכינו ללמוד בהישיבה ולפלפל בדבריהם הק' זי"ע, והקונטרס הזה, הדפסנו כי אולי יתעיררו יראי ד' לשלח נדבות על חיזוק שומרי שביעית דברתי עם איזה אנשים קאלאטסטין ואמרו שמרוצים הם לשמור שנת השבתון מחללו אם יחזיקום במשען מה אף במשען קטן יסתפקו וידעתי מאד אשר בדורינו קשה מאד לפעול מאחינו שיתנו נדבות עד"ז. ועוד דור החדש ילעגו כידוע וסור מרע משתולל, אך עכ"ז באשר אני כעת באה"ק, צערי ומכאובי גדול מאד איך נשא פנינו לארצינו הק' שמתחננת אלינו:
אנא בני שגדלתי אתכם אל תטשו תורת אמכם ושאו פני ואל תחללוני בשנת השבתון וגאולה תתני לי, והקב"ה יגאל אתכם בזכות זה, ואז אשמח עמכם ותמצאו אצלי מנוחה שלימה שאתם רוצים בה, ואני ואתם מקוים לזה, ואל תניחוני להשתקע ממני שם שמיטה ושנת השבתון, ואל תעשו חזקה שלשה פעמים. ע"כ כדי שלא יהא חזקת ג' פעמים יצא הקונטרס הזה בתורת מחאה, והנני כורע ומשתחוה אפים ארצה על ארצינו הק' ואדמתינו, ח"ו לא יחללו בניך את קדושתך ולא יחזיקו בזה, כי אך הוראת שעה היתה ומחאה מבטל את החזקה, וידי פרושות השמים כפר נא לעמך ישראל ואדמתינו תכופר, כמו שנאמר וכפר אדמתו עמו:
והנה קניתי כברת ארץ קטנה סמוך לעה"ק הזאת תובב"א, וקניתי וזכיתי כדת בעדי ובעד כל קהל ישראל הנפוצים בכל קצות תבל, ולקיים בשלה הבעל"ט כדת התורה ושבתה הארץ שבת לד' ויזכו כל ישראל במצוה הזאת וד' משמים ירחם על תורתו ועמו וארצו ויבנה קרתא דירושלם וישכל היכלו בגווי' ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ לארצינו הק' בב"א:
יעקב דוד רידב"ז