קונטרס הספקות· רבי י־הודה הלר
כלל ח · ג
ויראה לי דהרא"ש לא קאמר בהנך בעיות דב"מ דאי תפס אחר מפקינן מיני' אלא אם תפס השני מיד הראשון כשעדיין הי' תפוס בהן כך בדרך שקנה אותן כמו מושך בחמור ומנהיג בגמל ובא אחר ותפס הימינו בעוד שהי' הראשון מושך ומנהיג בה דבזה מפקינן מהתופס ויהבינן לראשון דכל זמן שהוא תפוס בה אף שאין עמה קנין מהני בהפקרא וכחו ורשותו עלי'. אבל אי הראשון הי' מושך בחמור ומנהיג בגמל לזכות בו ושוב הניחה מידו ובא השני ותפס מר"ה או מסימטא וזכה בו לא מפקינן מיני' ואע"ג דבעלמא בגוונא דלא מתני תפיסת השני אזי אפי' היכי שתפס מר"ה או מסימטא ל"מ היינו דוקא היכי שיש להראשון חזקת מ"ק ומתחילה היתה שלו בתורת ודאי ולכן אפי' הניחה בר"ה ובסימטא לא פקע כחו ורשותו הימינה משא"כ כאן דזה הראשון אין חזקתו ברורה ואין כחו אלא בתפיסה מה שהוא תופס בה כל שהניחה מתחת ידו פקע כחו ושוב א"מ מהתופס השני ודמיא להנך דחזקת הבתים דאף התם הדבר ספק דאם הראשון קנה לא מהני תפיסת השני ואפ"ה אמרינן כיון דאי לא קנה גם תפוס לא הוי וזה נמי דכוותי' דאי לא קנה גם תפוס תו לא הוי ותפיסתו דהוי לי' בי' מעיקרא פקע. ואם שמתוך דברי הרב ז"ל בסי' ל"ז לא נראה כך לדעתי העני' האי חילוקא מיסתבר:
ונראה בעיני להעמיד דבר זה בכוונת הטור בסי' רמ"ג וז"ל הזורק ארנקי לבית בפתח זה ויצא דרך פתח אחרת ונתנו לבעה"ב במתנה וחזר בו בעודו באויר הבית מבעיא כו' ולא איפשטא לפיכך אם חזר בו אין בעה"ב יכול להוציא מידו. אבל אם הפקירו וזכה בו אחר בעודו באויר מוציאין אותו מידו ונותנין לבעה"ב עכ"ל ולשונו צריך ביאור למה הוצרך שיזכה בו האחר בעודו באויר וכן ברישא וחזר בו בעודו באויר למה לי אפי' אם חזר בו אח"כ נמי הדין כך וכבר עמדו על זה נושאי כליו וכתבו דלרבותא כ"כ ע"ש והרב האורו"ת ז"ל פירש דהטור מפרש דהארנקי כשיצא דרך פתחים נח ברשות בעה"ב ולכן אלו לא זכה בו אחר בעודו בבית או שחזר בעודו באויר הבית אז בודאי דבעה"ב דדל אויר חצירו מהכא הא נח ברשותו וע"ש שהאריך בזה וקרא אחר המפרשים שלא ירדו לשרש הדבר. ותמהני דאם אחורי החצר ג"כ הי' של הבעה"ב הדר ה"ל אויר שסופו לנוח ואויר שסופו לנוח לא קמבעיא לי' ופשיטא דכמונח דמי וקונה כמ"ש הטור שם להדיא. אבל לפי דרכי הוכרח לומר שזכה בו בעודו באויר דע"כ איירי שאחורי הפתח שיצא בו לא הי' חצרו של בעה"ב וכמ"ש וא"כ אלו זכה בו השני לאחר שיצא מאויר הבית תו לא הוי מפקינן מיני' ליתנהו לבעה"ב כיון דבשעה שתפס כבר פקע תפיסת הראשון וכמ"ש. ולכן כתב גם ברישא דחזר בו בעודו באויר משום דעיקר הנפקותא שבין מכר ומתנה למציאה והפקר הוא כל זמן שהוא באויר הבית ולאחר שיצא מאויר הבית גם בהפקר לא זכה הבעה"ב כי אם השני והרי זה נכון: