קונטרס הספקות· רבי י־הודה הלר
כלל ז · ו
והנה אחי אלופי מוה"ר חיים הכהן ש"ן השיב על דברי אלה מדיבור התו' דריש המניח שכתבו שם דאפי' היכי דרובא קרי לחביתא חביתא ולכדא כדא ומיעוט קרי לחביתא כדא והקנה בק"ס לתת לו כדא ונתחייב הלוקח לתת לו דמי' יכול הלוקח לומר לא אתן לך דמים אם לא תתן לי חביות דקרי לחביתא כדא לפי שהוא מוחזק ולא אזלינן בתר רובא בממונא ע"כ ולדברי אפי' אי לא הי' הרוב מסייע להמוכר אלא הי' פלגא ופלגא נמי הדין נותן שיכוף הלוקח ליתן כל הדמים ולא יקבל אלא כדא שהרי ביד המוכר ליתן לו חביות ונמצא דחיובו של הלוקח ברור וכהלואה בידי' דמיא עכ"ד והשבתי שדבר זה לא שויא לנפשאי הדרנא לפי דהתם מיקרי טענת הלוקח טענת ברי שהוא אומר קים לי בנפשאי שאני מהמיעוט שקורין לחביתא כדא ולא נתכוונתי אלא על החביות וכמ"ש התו' האי טעמא בשם ר"ת דאפי' רב דסובר א"ה במא"ה מודה בהאי דכד וחביות שהמוחזק יאמר להמוציא אעפ"י שהרוב מסייעו לא תוציא ממני דקים לי בנפשאי שאני מהמיעוט וכיון דהתם מיקרי טענת ברי שפיר מהני תפיסת הלוקח בדמים אעפ"י שהם נידונים בהלואה וכמ"ש מ"מ הלואה לא גרע מתפיסה שלא ברשות וכבר ידעת שדעת התו' דבטוען ברי מהני תפיסה אפי' שלא ברשות וכמו שנתבאר בכלל ב' אבל לידון את הלוקח כתפס ברשות זה לא מצינו והודה אחי אלופי לדברי:
ודע שלפי מה שפרשתי כאן בכוונת דבריהן יש ראי' וגדולה היא למ"ש בכלל ו' דאפי' לדעת התו' לפי מה שביארתי שם דסברי דהיכי דחזקת מ"ק מצטרף בהדה רובא מוציאין ע"י מהמוחזק ממון לחוד היינו דוקא היכי שהמוחזק טוען שמא אבל בטוען ברי לעולם א"מ הימינו ע"ש שהרי בהאי דחביות וכד נמי דכוותי' הוא דכיון שהלוקח ודאי מתחייב בדמים תו לא חשיבי חזקתו בגוייהו אלא חזקת ממון לחוד ואפ"ה א"מ מהלוקח עד שיתן לו חביות ואף דרובא מסייע להמוכר והארכתי בהאי מילתא לפי שדעת הרב ז"ל דהלואה הויא ת"ב ויש לו על מי להשען הרב מוהר"י בן לב וגי"ת ז"ל ומתוך מ"ש ראיות ברורות יש דהלואה נמי לא הוי ת"ב לפי דלא מיקרי ת"ב אלא כשמסרן לו מתחילה אדעתא דהכי שיהיו של זה שנמסר לו עכ"פ אם יהי' הדין עמו ואז מיעקר ח' מ"ק דאידך כיון דברשותי' יהיב ברשותי' קיימא ועל אידך לאתוי ראי' אבל הלואה אדעתא דלישתלים מיני' קאי וברשות בעלים קיימא וכן עיקר: