אור ברסלב
קונטרס הספקות כלל ו › ב

קונטרס הספקות· רבי י־הודה הלר

כלל ו · ב

א

אמנם דע שבריש המניח תירצו התוס' לקושיא הנז' באופן אחר אבל גם הוא קושי הבנה וז"ל שם וי"ל דהתם גבי דיינים שאני דחשיב מיעוט דידהו כמי שאינו וליכא למימר התם אוקי ממונא בחזקת מרי' דהא ב"ד מפקי' מיני' אבל גבי שאר רובא דאיכא מיעוטא וחזקה לא אזלינן בתר רובא עכ"ל. ודבריהם סתומין דמ"ש דגבי דייני' חשיב מיעוט דידהו כמי שאינו צריך טעם מ"ט האי מיעוטא גרע משאר מיעוטא גם מ"ש וליכא למימר התם אוקי ממונא בחזקת מרי' דהא ב"ד מפקי' מיני' דבר זה לא נתבאר מידי ותו נהי דתירצו דגבי דיינים ראוי דניזול בתר רובא מטעם שאמרו עדיין לא תירצו על האי דפ' בן סורר ומורה דמשמע שם דאפי' ברובא דליתא קמן אזלינן בד"נ וליליף בק"ו לדיני ממונת כמו שהתחילו קושיתם בזה וכבר נתחבט בדיבור זה מוהרא"ש ז"ל בתשובותיו סי' ר"ז והתחיל לפרק ולא פירק והניח בצ"ע:

ומצאתי את שאהבה נפשי בסוף ספר ג"פ למוהר"מ חביב ז"ל שהאריך בביאור דבריה' וז"ל ויש להתבונן מהו כוונתם במ"ש דגבי דיינים חשיב מיעוט דידהו כמי שאינו ויראה דה"ק כיון שאמרה התורה אחרי רבים להטות מיעוט הדיינים מבטלין דעתן מפני סברת הרוב ואין יכולין להורות אלא כסברת הרבים כדאיתא בהנחנקים גבי זקן ממרא ואף בב"ד של שלשה אם רבו המזכים על המחייבים או איפכא ודאי אין ה"נ מי שלא הסכים עם הרוב אינו יכול להורות כסברתו נגד חבריו הרבים וכו' וזהו כוונת התו' דגבי דיינים לא שייך למימר א"ה במא"ה ויאמר המוחזק קים לי כמיעוט הדיינים דאותו המיעוט כיון שנחלקו עליהם הרבים הוי לי' כמאן דליתא והיינו דסיימי דהא ב"ד מפקי' מיני' כלומר כל כללות ב"ד והמיעוט שהי' מסייעין אותו מבטלין דעתן ומצטרפין עם הרוב להוציא הממון מידו משא"כ במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן א"מ מהמוחזק כיון דיש לו מיעוט על מה לסמוך ובהאי תירוצא תירצו נמי להאי דבן סורר ומורה באחד אומר בשנים בחודש ואחד אומר בשלש' עדותן קיימת ותלינן דביום א' קמסהדי משום דרובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא והורגין או מחייבין ממון ע"פ עדותן דאזלינן בתר רובא ה"נ טעמא דהתם דלא מצי הנידון להציל עצמו ולומר קי"ל בהני עדות שהם מהמיעוט דלא טעו בעיבור' דירחא ודוקא קמסהדי ואכחושי מכחשי אהדדי משום דהרי העדי' העומדין לפנינו שמעידין עליו אומרים דביום א' קמסהדי והם מרובא דעלמא דטעו בעיבורא דירחא ונמצא דאין כאן מיעוט שיסמוך עלין הנידון וע"ד דברי התוס' הללו יתבארו ג"כ דברי התוס' דריש סנהדרין שתירצו וצ"ל דרובא לרדיא לא חשיב כהנך רובא ר"ל דברובא לרדיא איכא מיהת מיעוט דזבני לנכסתא משא"כ בהנך ליכא מיעוט' כלל וכמ"ש עכ"ל בשינוי קצת לאהבת הקיצור. ודבריו אהובים וחביבים אבל עדיין צריכין נגר להולמן דנהי דבהאי דרובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא כתב דליכא מיעוטא שיסמוך בו הנידון לפי שהעדים מעידין על יום א' אבל מה יענה באותה סוגיא דפ"ק דחולין (י"א) דיליף התם דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דדלמא לאו אביו הוא ומרוצח דלמא טרפה הוא והרי התם איכא שפיר מיעוטא שיסמוך בו הנידון ולומר דלמא טרפה הוא או לאו אביו הוא ואפ"ה אזלינן בתר רובא ונילף מהתם ק"ו לדיני ממונות דניזל בתר רובא אפי' היכי דאיכ' מיעוטא כמו במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ודבר זה שאלתי מאת רב אחי ומורי ש"ן והשיב לי דיש לחלק בין היכא דבא הרוב קודם המעשה ובין שבא בשעת מעשה דהיכי דבא קודם המעשה כיון דהוקבע האיסור ע"י הרוב הוקבע ואע"פ שיש אח"כ נפקותא לענין ד"נ לית לן בה וכיוצא בזה כתב הרמב"ם לענין ע"א בפט"ז מעדות וז"ל א"צ שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה וכו' גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדי' אחר שהתרה בו ה"ז לוקה אע"פ שעיקר האיסור בע"א ע"כ ומש"ה לא הוי קשה להו אלא מרובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא דהתם לא בא הרוב קודם המעשה ואפ"ה אזלינן בתרי' בד"נ וע"ז פירש מוהרמ"ח ז"ל הטעם דליכא מיעוטא להנידון שיסמוך עליו אבל בהאי דפ"ק דחולין מעיקרא ל"ק דהתם כבר הוחזק האיסור ע"י הרוב קודם המעשה שזה הוחזק לאביו וזה לשלם ולא לטרפה מש"ה אזלינן בתרי' אף שיש אח"כ נפקותא בד"נ. וש"י משיב דברים נכוחים:

תוכן העניינים

קונטרס הספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה