אור ברסלב
קונטרס הספקות כלל ד › יב

קונטרס הספקות· רבי י־הודה הלר

כלל ד · יב

יא

ואחר שביארנו דלדעת הרא"ש וסיעתו אין לחלק בין ממונא לקנסא חל עלינו לבאר הספיקות והקושיות שהעיר הרב ז"ל בדברי הרא"ש והטור הובאו לעיל בסעיף ח'. וזה יצא ראשונה מה שהקשה בדעת הטור שסתם בהרבה מקומות כדעת הרמב"ם דמהני ת' וכבר הביא הרב ז"ל שראה שני דפים כ"י והוגד לו שהם מהסמ"ע ז"ל ועמד שם בזה והעלה לחלק דבהני מקומות גם הרא"ש מודה דמהני אלא שהרב ז"ל השיב על דבריו ועל חילוקיו ואמר שאינן מהסמ"ע ולא משום חכם והרב האורו"ת קיים דברי האומר שהם מהסמ"ע. ובבית הילל באה"ע ראיתי ג"כ שמביא שראה העתק כ"י זה ומייחס אותו להסמ"ע. ולדעתי ג"כ אין להרחיק שלא יצאו הדברים האלה מפי הסמ"ע ואם שהם חילוקים קלושים ודקים ומה"ט נלאתי להעתיקם מ"מ מדחזינן להרמב"ם דסובר דמהני תפיס' בתיקו ואפ"ה בכמה מקומות סתם לפטור והשמיענו הה"מ שיש טעם בדבר כמ"ש בשמו בסעיף ב' אלמא דבטעם כל דהו מכריע דלא מהני ה"נ יש לומר לאידך גיסא אליבא דהרא"ש זה נ"ל להלין עבור העתק הזה. אבל לענ"ד הדרך היותר נכון בזה לומר דבכל המקומות שסתם הטור כדעת הרמב"ם הכל הוא מפני שסמך על מה שביאר בסימן ש"ן וש"ץ מחלוקת הרא"ש עם הרמב"ם דלהרמב"ם לעולם מהני ואפילו בקנסא ולהרא"ש לעולם ל"מ ואפילו בממונא. תדע שהרי הרב רבינו ירוחם ז"ל סתם ג"כ בכמה מקומות דמהני תפיס' ומהם מתחלפים מהני מקומות שסתם בהו הטור ובמקום שסתם הטור לא סתם איהו וכמו שנתבאר בדברי הרב ואין הדעת סובלת לעשות מחלוקת חדשה בין הטור ור"י וע"כ במקומות הללו שסתמו כדעת הרמב"ם לא לכוונה ידועה היתה לסתום בהני מזולתן אלא דסמכו על מה שביארו במקומות אחרות מחלוקת הזו ביותר ביאור ואני רואה שגם הרב ז"ל חזר בו בש"ך מדרכו שאחז פה וס"ל תו דאין לחלק להרא"ש בין ממון לקנס ובמקומות שסתם הטור דמהני הוא כדעת הרמב"ם וסמך על מ"ש במקום אחר מחלוקת זו והוא הנכון. ומה שהקש' הרב ז"ל תו בדברי הרא"ש דב"ק ולשונותיו שלפעמים לא כתב אלא ומספקא לא מפקינן ולפעמים ביאר דאפילו תפס מפקינן מיני' עם שנוכל לומ' ג"כ שאיהו ז"ל לאו במתכוין אמר כך מצאתי עוד כוונה מיוחדת בדבר והוא דבכל מילתא שדנין האידנ' ואיכא נפקותא באותה בעיא אפילו אי לא תפס אידך בזה לא כתב הרא"ש אלא דמספיקא לא מפקינן ממונא אבל במילתא דאין דנין האידנא דבהאי ליכא נ"מ באותה בעיא אלא בדתפס דבלי תפיס' אפילו ודאי אין דנין האידנ' הוסיף הרא"ש לבאר דאפילו אי תפס מפקינן מיני' משום דעיקר הנפקות' היא בשתפס. ועפ"ז עולין כהוגן כל לשונות הרא"ש שהבאתי לעיל דוק ותמצא ומש"ה נמי בפרק הכונס גבי בעיא דהך דטען עליו מרגניתא בכספתא וגם בבעיא דעשו תקנת נגזל במסור כתב בהו דמס' לא מפקינן ותו לא והטור כתב בהו בסימן שפ"ח דאפילו תפס אידך מפקינן מיני' ולשיטת הרב יקשה מאחר דלדעת הטור ל"מ בהו תפיס' מטעם שהבאתי לעיל בשמו מדוע לא השמיענו הרא"ש האי מילתא וכן בפרק הפר' בבעיא דבור תשע' ומהן טפח מים וכו' לא כתב הרא"ש ג"כ אלא ומס' לא מפקינן ממונא ותו לא ומדברי הטור נראה דאפילו תפס אידך לא מהני ומ"ט הרא"ש לא השמיענו הכי ולפי דרכי א"ש כיון דמזיק ומסור וגם בור דנין האידנ' ג"כ וכמש"ל ואיכ' נ"מ בהו אף בלי ת' לא איכפיל הרא"ש להשמיענו דל"מ ת' שכבר ביאר דעתו בזה כפ"ב זולת בהנך דאין דנין האידנ' דליכ' בהו נ"מ אלא דתפס בהו הוצרך להשמיענו דאפילו בדתפס ל"מ תפיס'. ומה"ט גם בהך בעיא דקנסו גופן אטו שבחן כתב הרא"ש דאפי' תפס מפקינן מיני' דהתם נמי ליכא נפקותא כל שלא תפס אידך והוא כוונה נכונה ראוי' ליחס' אל הרא"ש ז"ל:

תוכן העניינים

קונטרס הספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה