קונטרס הספקות· רבי י־הודה הלר
כלל ד · ט
ודע שבפ"ב מעבדים שכתב שם הרמב"ם במכרו לל' יום וכו' דאם תפס העבד כדי דמי' יוצא בהן לחירות והראב"ד השיגו ג"כ בשיטתו וז"ל א"א אין תפיסה מועלת בקנסות אלא במי שחסרו ממון ע"כ. וכתב עליו הכ"מ ז"ל ואין בדבריו הכרע ואפי' לפי דבריו מה שהפקיעו מן המצות אין לך חסרון גדול מזה. ועוד שירדה בו בפרך עכ"ד וכ"כ המ"ע. והרב ז"ל כתב עליהם בסי' ל"ט שלא ירדו לסוף דעת הראב"ד דודאי אין כוונת הראב"ד דזה לא הוי חסרון ממון רק גורם ממון אלא כוונתו שאין ת' בספקא דדינא מועלת בקנסות כ שהקנס אין אדם זוכה בו אלא משעת העמדה בדין כמ"ש הרמב"ם גופי' דקנס זה אין דנין אותו אלא בב"ד מומחין א"כ כיון שספק הוא לא היו הב"ד יכולין לגמור דינו ואין מועיל ת' בס' רק במי שחסרו ממון ולא קנס דאז זוכה בו אפי' בלא ב"ד. משא"כ שאפי' הי' ודאי לא הי' רק קנס וכ"כ הראב"ד להדיא בפ"ב מגניבה עכ"ד. ואני אומר אלו לא השיג הרב רק על המ"ע החרשתי אלא שכלל גם למרן הכ"מ עמו ובעבורו דקדקתי ומצאתי שדקדק הכ"מ היטב בלשונו וירד לעומק כוונתו ואיהו סובר שהראב"ד בקנסות גופייהו מחלק דבהני דמחסרי ממון כמו פ"נ דקרן תמה איהו נמי מודה דמהני ת' ומ"ש הראב"ד אלא במי שחסרו ממון קאי ארישא כלומר דבהני קנסות דחסרו ממון הוא דמהני. וכן משמע לי לשונו דפ"ב דגניבה שהעתקתי בסמוך שכתב לא מיחוורא לי דת' מהני בהא כיון דיותר ממה שהזיק הוא אין כח כו' ובודאי לא הוצרך הראב"ד להשמיענו דזה הוי קנסא מדמשלם יותר ממה שהזיק אלא כוונתו דבהאי קנסא ר"ל דו"ה לא מהני כיון דהאי קנסא יותר ממה שהזיק הוא. וראי' ברורה לדברי שהרי בפ"א מנ"מ כתב הרמב"ם כשכשה כו' והזיקה בר"ה פטור ואם תפס הניזק. גובה ח"נ ממה שתפס שזה הדבר ס' אם אלו תולדת הקרן שחייב עלי' בר"ה או תולדות הרגל שפטור עלי' בר"ה ע"כ ומדוע לא השיגו שם הראב"ד דלא מיחוורא דתיהני ת' בקנסות אלא ע"כ דפ"נ כיון דלאו טפי ממה שהזיק הוא גם הראב"ד מודה דמהני. ונראה לי טעמא דהראב"ד דאיהו סובר דפ"נ כיון דקרנא הוא לעולם זיל שלים אמרי לי' ובשתפס הניזק תו הוי ממון מעליא ואין הודאתו של המזיק פוטרתו כמו שנתבאר לעיל בכלל ב' וכבר הסכים הה"מ בפ"ט מנ"מ גם דעת הרמב"ם לזה ע"ש ומש"ה בכל קנסות דלאו יתרין ממה שהזיק כל שתפס אידך ממונא הוא וכמ"ש הראב"ד גבי פ"נ דקרנא אית לי' גבי' וכמ"ש הרשב"א בשמו בפ"ג דב"ק כן נראה לי ברור בהתכת לשונו וכוונתו של הראב"ד והוא כפתור ופרח: