אור ברסלב
קונטרס הספקות כלל א › ה

קונטרס הספקות· רבי י־הודה הלר

כלל א · ה

ד

וראוי להתבונן חזקת מ"ק בממונא מנלן דאזלינן בתרה בשלמא חזקת ממון מהסברא שמיע להו כדאמרי בריש הפרה סברא הוא וכו'. אבל חזקת מ"ק שאין שום אחד מוחז' בו שיד שניהן שוה בו מנלן דלוקמא בחזקת מ"ק ועל אידך שדינן לאתוי ראי'. ואפשר לומר דחזקת מ"ק בממון מכח חזקה קמייתא דאיסורא הוא דאתיא. וכמו דבכל ס' איסורא מעמידין הדבר בחזקת מה שהי' מתחלה קודם שנולד הספ' בין להיתרא בין לאיסורא כדיליף בפ"ק דחולין. ה"נ בממון כשנולד בו ס' אם הוא של ראובן או של שמעון מעמידין אותו בחזק' מי שהי' מתחלה. אבל קשה דא"כ מ"ט דסומכוס דפליג על חזקת מ"ק בממון וכי ס"ד לומר דאיהו יפלוג נמי על ח"ק באיסור' ואפשר לומר דטעמא דסומכוס משום דסובר דכל ממון המוטל חשוב כאלו שניהן מוחזקין כמ"ש התוס' בפר' השואל דחשוב אליבי' כאלו מוחז' במחצה ומש"ה לא אזלינן בי' בתר מ"ק נגד חזקת ממון. אבל לרבנן לא מיחשיב כאלו כ"א מוחז' במחצה וכיון דאין כאן חזקת ממון אזלינן בתר חזקת מ"ק כמו באיסורי בתר ח"ק. ואפשר עוד, לומר דחזקת מ"ק בממון לא מח"ק דבאיסורי אתיא דממונ' מאיסורי לא ילפינן בכה"ג. וחזקת מ"ק מעין חזקת ממון ממש הוא דכמו דבחזקת ממון הסברא נותנת שאין להוציא הימנו בלי ראי'. ה"נ אין להוציא מחזקת מ"ק בלי ראיי' דכל שידוע שהיתה שלו מתחלה אף שהוא עומד ברה"ר או באגם בי גזא דבעלים איתא וחשבינן לי כאלו עדיין הוא מוחז' דדל ספיקא מהכא תשאר ביד הבעלי' הראשוני'

והנה הרמב"ן ז"ל בכללי תפיסה אשר לו העתיקו מוהרב"א בשיטתו לב"מ בסוגיא דת"כ עמד שם על מה שהקשו הראשונים ז"ל בהאי דפ"ב דכתובות דקאמרי התם לא מגבי גבינן לי' ולא מקרע קרעינן ליה ופרש"י דאי תפס לא מפקינן מיני'. ואלמא דמהני תפיסה לספיקא ובתקפו כהן מסקינן דמפקינן מיני' ותירץ ז"ל אבל יש לומר דכל תרי ותרי לא אמרינן אוקי ממונא אחזקת מרי' אלא מאן דתפס תפס ובמטלטלי דספיקא דאורייתא הוא וכל ספ' דאורייתא אפילו באיסורא נמי לא אמרינן, אוקמא אחזקה כדפרישית בקידושין בפר' האומר עכ"ל. ומדבריו נראה דחזקת מ"ק בממונא מכח ח"ק דבאיסורי אתיא ומש"ה דן דבתרי ותרי דבאיסורי לא מוקמינן אח"ק גם בממון לא מוקמינן אחזקת מ"ק. ויש לדחות ולומר דזהו טעמא דהרמב"ן משום דהא דלא מהני תפיסה בספיקא הוא משום דדיינינן להתופס בגזלן דאלו הוי אתי לבי דינא בעוד שלא תפס הי' הדין עם הנתבע דהמע"ה השתא דתפס אידך מפקינן מיני' ודיינינן לי' בגזלנותא וזהו טעם הדבר דלא מהני תפיסה וכמו שיתבאר בכללים הבאים ולפ"ז ה"ק הרמב"ן כמו דבס' איסורא היכי דיש חזקה לאיסורא דיינינן לעובר עליו כעובר על ודאי איסור וסוקלין ושורפין על החזקות ואפ"ה בס' דתרי ותרי לא דיינינן לי' כעובר על ודאי איסור. ה"נ בספ' ממון אף דבכל ספ' דיינינן להתופס בגזלנותא ומפקינן מיני' בספ' דתרי ותרי לא דיינינן לי' בגזלנותא ולא מפקינן מיני' והכי משמע לי לישנא דהרמב"ן שכתב ואפי' באיסורי וכו' אלמא דחזקת מרא קמא לאו ח"ק דאיסורא הוא:

וראיתי להרב ז"ל בפ"ק דב"מ שדעתו דחזקת מרא קמא בממון חזקה מעלי' היא ומכח חזקה דאיסור' אתיא והיא חשיב' אפי' להכריע בענין איסור'. וראייתו מהמקדיש בהמתו לא הקדיש את הכוי והיינו משום חזקת ממון. וגם זה לדעתי אינה ראיה דהתם טעמא אוחרא משום דלא מעייל אינש ממונא לספיקא וכדאיתא בפר' ב' דנדרים:

תוכן העניינים

קונטרס הספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה