ביקורת בונה
הקדמה:
1) כל אדם שואף להיות מושלם, וחשוב לו שגם אחרים יראו אותו כך, לכן הוא גם מקדיש תשומת לב להופעתו ובודק עצמו במראה לפני יציאתו. מי שיאמר לו שצווארונו מקומט הוא יודה לו על כך ויישרו, לא כך באישיותו וערכיו של האדם; ביקורת בתחומים אלה נתקלת בהתנגדות עזה עד כדי שנאה, אפילו כאשר אשתו מבקרת אותו וזאת למרות שעל מקבלי התוכחה אמרו חז"ל שהוא חכם.
2) אמנם יש חשיבות בביקורת בונה, אך עלינו לדעת שחייבים להבין איך לבקר, שאם לא כן עדיף לא לבקר כלל. ביקורת לא נכונה הורסת יותר מאשר השתיקה וההתעלמות מהמקרה.
3) פעמים בן זוג מעיר הערות, ולא ברור מדוע הוא נתפס על דברים קטנים. הסיבה האמיתית היא לא הדברים הקטנים, אלא דברים אחרים, ועל כן מין החכמה לברר מה מציק לבן הזוג ובכך לפתור את המצוקה ואת הביקורת שעמה.
4) עוד אפשרות שבן זוג מעיר הערות; משום שהוא מרגיש שלא מעריכים אותו, לכן למרות שקשה לשבח אדם כזה שמבקר כל העת, יש להשתדל לשבחו ובכך בהדרגה ישתפר.
5) ישנם מקרים שבן זוג שואל: "למה? מדוע?" למשל: "מדוע אתה לא ניגש לאכול?, למה הצעצועים מפוזרים על הרצפה?". לכאורה הוא לא דיבר בשלילה, אך ברור שהשאלה נשמעת כביקורת.
6) ישנן אמירות "תמימות" שהן בעצם ביקורת כגון: "אני מיואש ממך", או לכאורה מחמאה: "תהיה לי בריא!" או "מותק שלי", אך הנימה, הניגון והויכוח שהיה לפני כן, מבהירים שיש כאן ביקורת. אלו ביטויים שיש להימנע מהם.
הסיבות לקשיים בקבלת ביקורת:
1) כבוד ותחרות (אפילו כלפי אשתו).
2) קושי בשינוי הרגלים.
כיצד לבקר:
1) על המבקר לבקר ללא כעס.
2) כדי שהביקורת תתקבל צריך לעשות פעולת ריכוך מקדימה, לשבח אותו, כגון: לומר לו שהוא חכם או נחמד וכדומה, לבקש ממנו רשות בטרם נתחיל לבקר, דבר שיעיד על כך שהוא נחשב בעיננו.
3) אין להתמקד באישיותו של זה שמעבירים עליו ביקורת, כגון: "למה עשית... אתה לא בן אדם... אתה לא מתחשב...", אלא להתמקד בפגיעה שנפגע ממנה המבקר.
4) אין להתייחס לעבר בביקורת, אלא על מה צריך לעשות מכאן ולהבא.
5) יש להסביר מה המצוקה שיש לנו שבעקבותיה באה הביקורת.
6) יעיל הרבה יותר לבקר כאשר יושבים בצוותא, בניחותא בבית, ולא מיד בכניסתו של בן הזוג או ברגע יציאתו. כאשר בן הזוג נכנס לבית ומקבלים אותו בסבר פנים מאירות, נותנים לו תחושה שהוא רצוי ואהוב (וכך הוא ישמח לשוב הביתה), וכן כאשר הוא יוצא מהבית כדאי שיצא בתחושה טובה.
7) כאשר אדם עשה טוב, אבל במקביל עשה גם דבר לא טוב, יש להדגיש את הטוב ולהאדיר אותו, ורק אז להמשיך בביקורת על המעשה הלא טוב.
8) יש להיזהר שלא ליצור רושם של תחרות, צריך ליצור שותפות בביקורת, כגון: "חושבני שלא היינו צריכים לעשות כך, או חושבני שבעתיד כדאי שנעשה כך וכך". ולא: "אני חשבתי שצריך לעשות כך..."
9) צריך להיזהר לא להשוות את בן הזוג למישהו אחר, כגון: אח או אחות - "אילו היית כמו...".
מצבים שבהם אין לבקר:
1) כיוון שהביקורת נועדה להשפיע על הזולת לשנות התנהגותו ולא חס ושלום כדי לצער, יש להיות ערניים, האם הביקורת בונה או רק מכאיבה. פעמים הסיבה לביקורת נעוצה בצורך לפרוק לחצים אישיים שהצטברו ולא משום שסבור שיהיה בביקורת שיפור בבן הזוג. יש להישמר מכך. ביקורת ללא תועלת רק מזיקה, לכן אין לבקר דברים שלא ניתן לשנותם כגון: מבנה גוף, קווי אופי יסודיים, מוצא עדתי או משפחה.
2) אין לבקר בן-זוג בזמן שהוא מנסה ליצור אוירה חיובית בבית.
3) יש להשתדל לא לבקר בעת הארוחה. לא רק שביקורת כזאת פחות יעילה, אלא שהמתח שנוצר גורם לבעיות עיכול.
4) אין לבקר את בן הזוג בפני אנשים אחרים. בנוסף להלבנת פניו, נראה שהמבקר כורת ברית עם השומעים נגד בן-זוגו.
5) אין להעיר מיד לאחר עשיית הפעולה השלילית, הזמן שעובר מאפשר למבצע לחשוב בעצמו על מעשיו ולהיות יותר פתוח לביקורת.
6) אם משהו בבית מפריע לבן הזוג, כגון: סדר עדיפות לא נכון בענייני הבית, יש להתמקד בדבר המפריע לו ולא בשיקול הדעת של בן הזוג.
7) אין לתת הסבר למעשיו של זה שמבקרים אותו, כגון: "אתה עושה כך משום שהשפיעו עליך או משום שיש לך רגשי נחיתות".
8) ביקורת בעניין הלכתי צריכה להיאמר בדרך של שיתוף, כגון: "אולי כך עדיף שנעשה". כדאי ללמוד יחד את ההלכה, כך תתקבל יותר דעתו של המבקר. המבקר עצמו צריך להשתדל להקפיד על ההלכות, כדי שבן הזוג לא יוכל לומר: "הרי גם אתה לא מקפיד אז למה אתה בא אלי בטענות?"
9) חובה לומר את הביקורת בצורה רגוע ונעימה.
10) אין לנצל לביקורת דברים שלילים שנאמרו לו ע"י בן זוגו, משום שהם נאמרו לו ברגעי חברות וידידות, מתוך הרגשה של פתיחות. שימוש כזה יסתום את הפתיחות שיש בה חשיבות לקשר הזוגי.
11) יש להשתדל לצמצם את הביקורת לדברים עקרוניים ולא פרטים פעוטי ערך על כל צעד ושעל, דבר זה יגרום לבן-זוגו לחשוב עליו: "הוא אדם ביקורתי", וממלא לא יתקבלו דבריו. ויותר מכך, בן הזוג ישמח שלא לראות את בן זוגו, כך לא יתמודד עם פניו הזועפות.
12) הביקורת צריכה להיות בממדים אמיתיים, ולא להפוך תקלה קטנה לאסון.
13) אין לבקר לפני יציאה מהבית ולא מיד ברגע שבן הזוג הגיע לבית, וכן לא דרך הטלפון.
כיצד יתנהג בן הזוג המבוקר:
1) כאשר בן זוג מבקר את בן זוגו, על המבוקר להקשיב לדברי שותפו לנישואין ולאפשר לו לסיים את דבריו, אפילו אם נראה לו שדברי המבקר לא תואמים את המציאות ודבריו מרגיזים אותו.
2) יתאזר בסבלנות ולא יענה מיד לדברי הביקורת, כי לעתים המבקר מפסיק לרגע וממשיך לומר עוד משפט או שניים. ועוד, כאשר המבקר מסיים את ביקורתו, הוא פורק את שבלבו ונעשה רגוע יותר ויתכן שהוא גם יוסיף ויאמר: "כמדומני שאני צודק, לא? אני מקווה שלא פגעתי בך". שתיקתו והקשבתו של המבוקר הופכת את המבקר לפתוח וקשוב לדברי תשובתו של המבוקר.
3) כדאי לפתוח בתשובה למבקר, כגון: "אתה צודק, אבל ..." או "נכון, אבל הרשה לי להוסיף נתון ..." וטוב יותר אם יוכל לפתוח בתשובה: "הרשה לי לחזור על הערתך, אתה מתכוון לומר ש...", ע"י כך מדגיש המבוקר שהוא הקשיב קשב רב לדבריו, כמו אמר: אני מקבל את דבריך, אני מנסה להבין וללבן את הבעיה. תגובה מיידית לביקורת ודחייתה, יביאו לחסימה תקשורתית .
עצות טובות:
1) טוב יעשו בני הזוג אם יקבעו זמן לשיחה מדי יום ( ראה פרק שיחה) ובשיחה זו מדרך הטבע יעלו גם נושאים שבהם אין הם מרגישים בנוח, והם מבקשים להם פתרון טוב. כאשר יתרגלו לזה, יפתח המבקר מנגנון פנימי אשר יעצור בעדו מלבקר בשליפה, משום שהוא יודע שהוא יוכל להעביר את המסר טוב יותר בפגישה הקבועה.
2) צריך ללמוד להודות על האמת:
א: לא יאמר: "כן אתה צודק..." אבל יזכיר מקרה אחר בו הוא צדק.
ב: המבקר שהוצדק לא יאמר: "כפי שצדקתי עכשיו, כך צדקתי אתמול".
ג: לא ישתמש בהודאה להגדיל עצמו, ההפך, ישבח את המבוקר על יכולתו להודות בכישלונו וייתן לו כוח לקבל להבא.
ד: ביקורת בונה זה דבר חשוב, לכן אין לדחות ביקורת על הסף, גם אם לא נראה לנו, כי דחייה תגרום להפסקת ביקורת בכלל.