אור ברסלב
קונטרס - המקדש שמו ברבים הקדמה › ח. לפנים משורת הדין

קונטרס - המקדש שמו ברבים

הקדמה · ח. לפנים משורת הדין

ז. תפילה

הרמב''ם בפרק ה' מהלכות יסודי התורה הלכה י''א כתב: שאם עושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, הרי זה קדש את השם. ויש לומר שזה בכלל מה שכתוב במסכת יומא דף פו. שיהא משאו ומתנו באמונה ודבורו בנחת עם הבריות.

ובמסכת בבא מציעא דף ל: דתני רב יוסף [שמות י''ח כ']: ''והודעת להם את הדרך'' זו גמילות חסדים, ''אשר ילכו'' זה בקור חולים, ''בה'' זו קבורה, ''ואת המעשה'' זה הדין, ''אשר יעשון'' זו לפנים משורת הדין וכו'. דאמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים, אלא על שדנו בה דין תורה וכו', שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין.

ויש לבאר שבכל אלו מקיים מצות קידוש השם, וכמו שכתוב: ''בחסד ואמת יכפר עוון'', וכדמוכח במסכת ראש השנה דף יח. שאביי עסק בתורה וגמילות חסדים, ותקן בזה עוון חילול השם של בני עלי והאריך ימים, עיין לעיל אות ו'. ובכלל זה בקור חולים וקבורה שמקדש שם שמים בפרהסיא.

וכן לפנים משורת הדין שמותר על ממונו או כבודו בשביל השלום, יש בזה קידוש שם שמים כדמוכח ברמב''ם, וזה הפך מה שגרם לחרבן הבית, שדנו בה דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין, שזה חילול השם, וחרבן הבית היה משום חילול השם כדלהלן פרק ה' אות ג'.

ט. מסירות נפש במעשה ובמחשבה.

הרמב''ם בפרק ה' מהלכות יסודי התורה הלכה א' ב' כתב: כל בית ישראל מצוין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר [ויקרא כ''ב ל''ב] ''ונקדשתי בתוך בני ישראל'', ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר: ''ולא תחללו את שם קדשי'', כיצד? כשיעמד עובד כוכבים ויאנס את ישראל לעבור אחת מכל מצוות האמורות בתורה או יהרגנו, יעבר ואל יהרג וכו', במה דברים אמורים בשאר מצוות חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים, אבל שלש עברות אלו אם יאמר לו עבר על אחת מהן או תהרג, יהרג ואל יעבר וכו'. ובהלכה ד' כתב: וכל מי שנאמר בו: ''יהרג ואל יעבר'' ונהרג ולא עבר הרי זה קדש את השם וכו', ואם עבר ולא נהרג, הרי מחלל את השם וכו'.

ובהגהות מימוני שם אות א' הביא את התורת כהנים: ממשמע שנאמר ''לא תחללו את שם קדשי'', אם כן מה תלמוד לומר: ''ונקדשתי'', אמרה תורה: מסור עצמך על קידוש שמי, ופרש רש''י על הפסוק הזה, וכשהוא מוסר את עצמו ימסור עצמו על מנת למות, שכל המוסר עצמו על מנת הנס, אין עושין לו נס. שכן מצינו לחנניה מישאל ועזריה, שלא מסרו עצמם על מנת הנס וכו'.

ובזהר הקדוש ובכתבי האריז''ל חדשו, ששייך לקיים מצות מסירת נפש אף אם מוסר עצמו על קידוש השם רק בכח ולא בפעל בכמה מקומות בתפילה.

ובאר בספר ''יסוד ושרש העבודה'' בשער ראשון פרק י''א: שעבודה זו באה לאדם מפאת גדל תשוקתו ואהבתו ליוצרו ובוראו יתברך ויתעלה, בוער בלבו למסר עצמו למיתה בכחו, דהינו במחשבתו, הן באיזה מקומן של שבחים והודאות בגדל אלקותו יתברך שמו, הן באיזה מקום של תפילה על העדר כבוד המקום ברוך הוא. ועל ידי מסירת נפש זו אף רק בכח מחשבתו לבד בשמחה עצומה מאד, וכוונתו בזה לקדש שמו הגדול בכל העולמות, אז נתרומם ונתעלה ונתקדש שמו הגדול של יוצרנו ובוראנו יתברך ויתעלה בכל העולמות העליונים ותחתונים, ובזה מכניע ומשפיל סטרא אחרא מאד מאד עד לעפר, וכל העולמות העליונים הקדושים מתגדלים ומתרוממים בזה מאד מאד, ועושה בזה נחת רוח גדול לאין ערך ותכלית להבורא יתברך ויתעלה, וזהו עקר עבודתנו בכל המצוות.

ובודאי המסירת נפש של האדם אף שהוא רק בכח, צריך שיהיה בלבא שלים ולא בלבא רחיקא, שצריך שיגמר בלבו בהחלט גמור שבודאי יעמד בנסיון ויעבר עליו כמה מיני מיתות משנות, ולא יעבר על דת האמונה הקדושה, ויצייר גם כן במחשבתו שעושים לו ברגע זה כמה מיתות משנות עם סבילת היסורין מהם, וכוונתו יהיה לייחד שמו הגדול ולעשות בזה נחת רוח גדול להשם יתברך, עיין שם.

וכתב ב''פלא יועץ'' ערך חילול השם: ותקנה שמענו למי שנתחייב מיתה לשמים בעוון חילול השם וכדומה, שיכון למסר נפשו למיתה בלב שלם בכל פעם שאומר קריאת שמע ובאמירת נפילת אפים, ומחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.

י. איך להמנע מחילול השם.

במסכת קדושין דף מ. אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא, איני והתניא: כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם, מה היא וכו': רב יוסף אמר: זה העובר עבירה בסתר, לא קשיא הא דמצי כייף ליצריה, והא דלא מצי כייף ליצריה.

ופרש רש''י: ילבש שחורים שלא יראה עצמו בכבודו, אולי ירך לבבו בכך, וגם אם יחטא אין אדם נותן לב, לפי שאינו חשוב בעיניהם, לכן ילבש שחורים. וכן פרש רש''י במסכת חגיגה דף טז.

והתוספות בקדושין שם כתבו בשם רבנו חננאל: חס ושלום שהותר לו לעבור עבירה, אלא כך אמר רבי אלעאי: יגיעת דרכים והאכסניאות ולבישת שחורים, משברים יצר הרע ומונעים אדם מן העבירה. וכן כתב רש''י במסכת מועד קטן דף יז. בשם רב האי גאון: דוודאי כיוון שלבוש שחורים וכו', אני ערב בדבר שאינו חפץ מכאן ואילך בעבירה.

ולכן אם אדם חושש שיצרו יתגבר עליו במקום מסוים ויחלל שם שמים, יילך למקום אחר, ואם אינו יכול, יעבר ממקום אחר, ולא ילך בדרך שיש לחוש שמא יעבר עבירה, או יעבוד במקום אחר, ויתנהג בהכנעה שעל ידי זה יכנע ותשבר גאותו ולא יעבר עברות.

והיעב''ץ פרש: ילך למקום שאין מכירים אותו שאם יעבר שם אינם מחפים עליו, כמו במקומו שבני משפחתו מצויים לחפות עליו, לפיכך שם קונה לב ומתגבר על יצרו ונמנע מעבירה.

וכן לפי רש''י פרש היעב''ץ על הרא''ש פרק ג' סימן י''א: שמה שילך למקום אחר ימנע חילול השם, וגם שם הוא יחטא רק בתחלה, וילמד מוסר ויכנע עד שיפסיק לחטא לגמרי, ואם כן אין התר לחטא במקום אחר, אלא המטרה להפסיק ולהגמל מן החטא, ועין בספר ''בן יהוידע'' במסכת מועד קטן דף יז.

תוכן העניינים

קונטרס - המקדש שמו ברבים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה