הקדמה · ו. עסק בגמילות חסדים
וכן על ידי שעוסק בגמילות חסדים מתקן את עוון חילול השם, וכמו שכתוב ''בחסד ואמת יכפר עוון'', חסד זה גמילות חסדים, ואמת זה תורה וכדלעיל, יכפר עוון העוון החמור ביותר שהוא חילול השם, שאין לו כפרה לא בתשובה ולא ביום הכפורים ולא ביסורין, אלא רק על ידי המיתה וכדלעיל פרק א' אות א', וכמו שכתב רבנו יונה וכדלעיל אות א' וג', וכמו שכתוב: ''וצדקה תציל ממות'', עיין שם.
ולא מספיק לעשות חסד, אלא צריך לעסק בגמילות חסדים, וכמו שכתוב אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים, שהעסק מתיחס גם לגבי גמילות חסדים, וכן מבואר בתוספות שם שגם רבה עשה גמילות חסדים, אלא אביי עסק בגמילות חסדים יותר ממנו, הרי שלא מספיק בעשית גמילות חסדים ככל אדם, אלא צריך לעסק הרבה בגמילות חסדים, בין בכמות ובין בזמן, ויחשב איך לסייע לאחרים, ואיך לחזק החסדים והצדקה. ואל יחשש לבטול תורה, שהרי הוסיפו לאביי עוד עשרים שנה עבור זה, הרי שיכל להוסיף עוד הרבה תורה בזכות זה.
וצריך לומר שגם גמילות חסדים גורמת לקידוש שם שמים ולכבוד השם יתברך, שבדרך כלל זה נעשה לפני אחרים, ואפלו עשה רק בפני יחיד, הרי קידוש שם שמים שייך גם בצנעא לפני יחיד, כמעשה דיוסף הצדיק וכדלהלן פרק ד' אות ג', וכל שכן כשעושה חסד בפני רבים, ועוד שגם כשעושה לפני היחיד זה עשוי להתגלות לרבים, ומקדש בזה שם שמים. ולכן גמילות חסדים מתקנת עוון חילול השם יותר ממצוה אחרת.
ועוד שבגמילות חסדים צריך לותר על ממונו וזמנו וכחותיו, וכמו שכתוב במסכת סכה דף מט: שגמילות חסדים גדולה יותר מן הצדקה, שהיא גם בממונו וגם בגופו, גם לעניים וגם לעשירים, גם לחיים וגם למתים, ופרש רש''י, כגון: מספיד למת, נושאו, קוברו, משמח חתן, מלוה חברו בדרך, ובכל זה צריך לותר הרבה מזמנו וכחותיו, ועושה זאת לכבוד השם יתברך, ועוד שדברים אלו בדרך כלל הם בפרהסיא, ואם כן מקדש בזה שמו יתברך ברבים, ומתקן עוון חילול השם.
וכשעושה מעשה חסד בפרהסיא לא יכון להנות מזה שישבחוהו וכדומה, אלא יכון לקדש שם שמים ולעשות רצונו כעבד העושה רצון רבו, שהרי זה רצון השם יתברך שיקדשוהו ברבים. וכן הדין גבי למוד בבית המדרש או תפילה או ברכת התורה בקול רם וכראוי, על כולם יכון לקדש השם יתברך, ולא יהנה מזה, ובזה מתקן חילול השם.