אור ברסלב

קונטרס הטוב שברופאים

תמונת מצב

הסכמות

תמונת מצב

בשנת התשס"ג יצא לאור קונטרס מכתבי הרבנים (בנשיאות הגר"ש הלוי ואזנר והגר"נ קרליץ) בענין ביקור נשים אצל רופא, וכך כתבו בהקדמה (עמ' 4): חיים אנו בדור ירוד מאוד מבחינה רוחנית. הרוח החילונית מנשבת בעוז, בגאוה ובשחצנות וחודרת לתוכנו בכל תחומי החיים ובוקעת בקיעים עמוקים. איסורי תורה רבים וחמורים, הרגשי צניעות פשוטים המקובלים מדורות, נרמסים בלעג וקלס לעינינו ולעיני בננו ובנותינו.

במקרים רבים אף זוכים אותם רומסים ציניים - בעלי ידע רפואי זה או אחר - ליחס של הכנעה ויראת כבוד מצדנו. רופאים, פסיכולוגים, תזונאים ויועצים חילוניים, מהלכים בתוכנו כתרנגולים מנופחים בגאוה, ומורים לנו את הדרך אשר נלך בה.

בקופות חולים, במרפאות, בבתי חולים, מצויים בהמוניהם רופאים, רופאות ולקוחות חילונים המחדירים בעורקנו - על ידי הנהגתם הפסולה – חיי תאוה, הפקרות, וזלזול בכל האיסורים.

הבורות השולטת בכל פינה, מונחית אך ורק ע"י התפיסה החילונית, שהיא מלמדת אותנו כיצד להתנהג בעניני צניעות. ולצערנו כתוצאה מכך אנו מגדלים דור, שתורת הצניעות כבר אינה ידועה כלל אפילו לא לנשואים ולנשואות.

מחיר הבורות הנ"ל כבד עד מאוד. על גילוי עריות נחרב בית המקדש, ומאז ועד עתה עוון זה מחריב בתים רבים בישראל. ואפילו אם לא הגיעו הדברים לידי כרת ומיתות בית דין, עדיין אוי לנו מהפגמים העמוקים בנפש הנגרמים מהריסת רגשי הצניעות של בנות ישראל העומדות חשופות כנגד כל בעל "חלוק לבן" בכל עת ובכל שעה אשר יחפוץ בכך.

וכבר ביכה מרן החזו"א במכתבו המרגש נגד שירות לאומי (קובץ אגרות קיג) וז"ל "מה נורא הכאב ומה אכזרית המכה לאכוף את בנותנו האמונות עלי צניעות המפוארה לצאת חוץ למחיצתן וכו' לשמוע את הלעג על הצניעות החביבה וכו' ויכבלו אותה לעמוד בפני גבר רופא" וכו', עכ"ל.

החזו"א אמנם אמר דבריו על החילונים הכופים זאת על בנות ישראל הצנועות, אבל היום, בשל רגש הצניעות השחוק והמושפל, עושות זאת בנות ישראל, מורות ותלמידותיהן, מתוך בורות וכהות חושים, ומתוך יראת הכבוד והרוממות לכל רופא בעל תואר אקדמאי זה או אחר. ע"כ העתקתי מקצת דברים מהקונטרס הנ"ל. והנה היסוד העולה שהחרדים לדבר ה' מושפעים מרוח ההפקרות, כן ראיתי שכתב הגר"ש הלוי ואזנר זצ"ל בהסכמה לספר אום אני חומה וז"ל "והרחוקים מיהדות, מכניסים דרכים לא דרכים גם לבתי היראים", עכ"ל.

באנציקלופדיה רפואית הלכתית (ח"ג ערך יחוד אות ג) מבואר שהנוהג בעולם העתיק ובימי הבניים, היו הנשים נבדקות בדרך כלל על ידי רופאות, ורק במקרים נדירים נקראו רופאים לטפל בנשים. גם האיסלם והנצרות התנגדו לבדיקות נשים על ידי רופאים גברים, ע"ש. ולא שאנו צריכים ללמוד מהם ח"ו, אלא עלינו לשאול את עצמנו וכי ח"ו גרועים אנו מאומות העולם, שהם חסו על כבודן של נשותיהם, ואילו אנו מפקירים את נשותנו ובנותינו בידי אנשים זרים, שרובם חשודים על עריות, רק מפני שהם מלובשים בחלוק לבן. ובש"ע המקוצר (ס' רב סוף הערה נב) כתב שמקרוב נודע שיש מקומות בארה"ב שהתקינו חלוקים מיוחדים לבדיקות נשים עם רוכסן בכמה מקומות ואינן מגלות מגופן רק מה שנחוץ לבדיקה, ויש להעתיק זאת גם לכאן, ע"ש.

וכבר נשאל הגר"ש הלוי ואזנר זצ"ל בענין ביקור אשה אצל רופא בקובץ בשבילי הרפואה (קובץ א עמ' מא) וכתב בתוך דבריו וז"ל "ואין ספק כלל שהנושא הזה הוא מהדברים שמצוה גדולה לעורר עליו ולפקח עוורים", עכ"ל. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ג ס' קפו) כתב וז"ל "שיש מקום גדול ומצוה גמורה לעורר ולהרעיש בזה", עכ"ל. והגרמ"מ קארפ בספרו משמרת הטהרה (פ"ח עמ' מח) הביא משמיה החזו"א, ושכן שמע מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, ושם מבואר בזה"ל "והרבה יש להתריע על מה שהנשים הולכות ליבדק אצל רופא על כל חשש מישוש וכו'", עכ"ל. ומוכח שהשתיקה אינה יפה בנידון חמור זה. ועל כן ראיתי לנכון לעורר גבי הליכת נשים לרופאים, ולהאריך קצת בתמונת המצב בדורנו, להביא מדברי הפוסקים וכן ממעשים שקרו, כדי להבהיר את המצב העגום של דורנו. ולבסוף לכתוב את ההלכות בנידון כיצד יש לנהוג הלכה למעשה.

והדבר ברור שלא באתי לאסור הליכת נשים לרופא כלל, וכל שכן במקום סכנה. מכל מקום כל כוונתי היא לעורר את הציבור בנושא רגיש זה, שישנם גדרים והלכות מתי אכן מותר ללכת לרופא ומתי אסור, ושאין הדבר בגדר "הותרה".

הנה עיקר טעם ההיתר הוא משום דלא הוי נגיעה של חיבה והרופא בעבידתיה טריד. ואע"פ שהפוסקים כבר דנו בזה, ויש מתירים בדבר, ועיין בשו"ת שבט הלוי (ח"ג ס' קפו) שכתב שיש פעמים שיש מצוה וחיוב לילך לרופאי נשים וכו', ע"ש ויתבארו הדינים בקונטרס שלפנינו. הנה מלבד דלא ברירא לן האי היתירא וכמבואר בתשובת החזו"א שהובאה בספר גנזי שערי ציון להגאון רבי בן ציון הלוי במברג זצ"ל, ששאל במכתב למרן החזו"א גבי הליכת אשה לרופא שענה בלשון "בטח קשה להתיר" (הובא שם צילום כת"י של החזו"א על שולי המכתב, והגר"ח קניבסקי אישר את אמינותו). וע"ע בשו"ת באר משה (ח"ג ס' קנב) שלא ידע מי התיר לנשים לילך לרופא על כל מיחוש קטן, והטעם של עבידתיה טריד מובן מאליו כמה חלוש טעם זה להקל וכו', ובפרט ברופאים של זמנינו ודי למבין, ע"ש. לכן יש לעורר על הא דחזינן דהותרה הרצועה לגמרי, וס"ל להנך נשים ולבעליהם (אפי' בני תורה) שהדבר בגדר של "הותרה" ולא "דחויה". ועיין בהסכמה לקונטרס זה מהגר"י סילמן שליט"א, שכתב בתוך דבריו בזה"ל "ורבים בזה מכשולות חמורים מאוד באיסורי יחוד ונגיעות הנגרמים מהטעות הנפוצה שלצורך רפואה או לרופאים הכל מותר ח"ו", עכ"ל.

וזאת למודעי, אע"פ שהדברים שאעתיק לקמיה קצת עזים המה, מ"מ הלכתי בעקבות מו"ר הגר"י רצאבי שליט"א (ש"ע המקוצר ס' רב הערה נב), שלאחר שהביא מקצת הדברים דלקמיה, סיים בזה"ל "עד כאן העזתי פני אולי יתוקן על ידי זה העניין, ואני את נפשי הצלתי", עכ"ל. ועוד ששאלתי להגאון הרב נתן בן סניור שליט"א האם יש לימנע מלפרסם דברים שכאלו, וענה לי דפשיטא דיש לכתוב כדברים הללו ולא לחשוש כלל. ותחילה אקדים את דברי הגאון רבי אהרון קוטלר (משנת רבי אהרון ח"ג עמ' קנז) וז"ל "ומקום פה עמדי לעורר על עניין מכאיב ומבהיל שטועים בו רבים, כי למרות מה שנתבאר לעיל בגודל ענין הפצת קיום מצוה זו בכל ישראל (קדושים תהיו), יש רבים שנמנעים מלדבר בזה מטעמי צניעות. שומו שמים!!! בדור פרוץ וירוד בכל הענינים, בהלבשה במרחצאות ובריקודים וכו' בריש גלי ולא יתבוששו, ולדבר בעניני צניעות זה נגד הצניעות!!? היש לך הטעיית היצר גדולה מזו!! חיוב מוחלט הוא לדבר בזה בפרהסיא, בין מהבימה ובין בשיעורים לחבורות ועם יחידים ובכל מיני הסברה", עכ"ל. והעולה מדבריו שמתקיים בנו עולם הפוך ראיתי, שלעורר בעניין הצניעות הוי חוסר צניעות. וכיו"ב גבי התפיסה המוטעת בענייני עריות, עיין בשו"ת באר משה (ח"ד ס' קמז אות יט) שכתב על אחד שבא להתאונן בפני אדמו"ר שבנו השתגע, וענה לו האדמו"ר בזה"ל "אם היה בנך מרקד עם חזירים ונושך ואוכל הבתולות, אז היה משוגע. אבל עתה שהוא מרקד עם בתולות ואוכל חזיר, אינו אלא בעל עבירה ורשע ולא שוטה ומשוגע", עכ"ל. ולכן אכוון מעשי לשם שמים, ואעתיק דברים שרבים הנמנעים מלדבר עליהם אע"פ שהמכשלה חמורה ומצויה. וידעתי גם ידעתי שישנם ב' הנהגות בזה, ואכן יש הסוברים שיפה השתיקה ואין לפרסם דברים כאלו בציבור, מ"מ מצד שני יש הסוברים שבדור פרוץ, שבנות ישראל נעשו הפקר, אכן יש להתריע אפי' מעל במה זו. והרבנים המסכימים על קונטרס זה, ראו גם ראו אף את הפרק הנוכחי הנקרא תמונת מצב, ופוק חזי מה כתבו בגוף ההסכמה. וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.

הנה כיום רובא דרובא של הרופאים, הן רופאי משפחה, וכ"ש רופאי נשים הם פרוצים טובא, הרחוקים מתורה ומצוות, ואיסור הרהור גבייהו מאן דכר שמיה. וכן ראיתי שכתב בפשטות בשו"ת דברי יציב (ח"ז ליקוטים ס' קכב אות א) שהרופאים בזמנינו רובם ככולם פרוצים בעריות, ע"ש. ואף בשו"ת משנה הלכות (ח"ז ס' רלב) הודה שרופאי זמננו רובם ככולם הם מושחתים בטבעם כולם יותר מחשודים על גלוי עריות. ועוד כתב שהם עלולים על כל מיני פסלנות ורשע, ע"ש. ועיין בלשון השאלה באום אני חומה (ח"מ ס' רמד) וז"ל "על דבר הרופא בעירכם אשר בכל פעם שבאים אליו נשים להיבדק על ענינים חיצונים ככאב אזנים וכיו"ב, מרבה במשמוש הידים וכיו"ב" וכו', עכ"ל. ואף בשו"ת שבט הלוי (ח"ג ס' קפו) גבי הרופאים פורקי עול שעושים משמושים לצורך "ושלא לצורך", וכו' ורופאי אליל אלה חשודים על העריות ולבם גס בנשים ופירצה קוראת לגנב וכו', ע"ש. וגבי רופא החובש כיפה, דברים של טעם כתב בספר אחותי כלה (קונטרס באתי לגני עמ' קסח) דאפי' אם נאמר שלא ידע שהדבר אסור, מ"מ מסתמא ידע שהדבר מכוער ומסתמא מכיר במציאות ההרהורים, ואפ"ה בחר במקצוע זה מכל מקצועות הרפואה, ויש בזה עדות נאמנה על כוונתו הזדונית, ואין להסתפק אם לעקל אם לעקלקלות, ע"ש. ובשו"ת משנה הלכות (ח"ז ס' רלב) ג"כ כתב בתוך דבריו על רופאים הנקראים שומרי תורה והם רשעים גמורים, והלא הבנין ציון כתב שירא אלקים ימנע עצמו מלילד נשי ישראל, ואע"פ שהבנין ציון לא כתב איסור, מ"מ התם מיירי אם נזדמן לו לידה אמרינן בעבידתיה טריד, אבל מי שעוסק בזה דרך קבע והוי אומנות שלו, איסור גמור הוא, והיחתה אדם אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, ע"ש. ועיין להגר"י רצאבי שליט"א בש"ע המקוצר (ס' רב הערה נב) שכתב שיש רופא "דתי" שדורש שהוא עצמו יפשיט את המכנסיים. שומו שמים, ע"ש בדבריו. והגרמ"מ קארפ בספרו משמרת הטהרה (פ"ח עמ' מט) הביא משמיה החזו"א, ושכן שמע מהגרי"ש אלישיב זצ"ל על החומרא בהליכת אשה לרופא, "וכל שכן בדורות האחרונים שרבו הרופאים הפרוצים דלאו בעבידתייהו טרידי", ע"ש.

ובעל המשנה הלכות בספרו בית רחל (נתיב ח) עורר בזה, וכתב שהתפרסם מחקר בעיתון באמריקה, אשר חלק גדול מהרופאים, לכל הפחות 25% והרבה יותר מודיעים שיש להם קירוב בשר עם החולים, וברשעותם שלהם טוענים שאין רואים בזה שום חסרון, ואדרבא טוב הוא לכמה מהנשים. והני נשים כשרות שהולכות לרופא בית ומתרגלות אליו והרופא נעשה ידיד שלה, ומתחילה באונס וסופה מי יודע, ונופלת בפח. וכמה מעשיות שמענו וגם ראינו שהרופאים החריבו בתים ומשפחות קדושות וכשרות. וזה לפני שבועיים נכנס תלמיד מתלמידי הכולל, שכמעט יצא מדעתו, שאשתו סיפרה שהיתה אצל הרופא, ואחר הבדיקות, חיבקה הרופא ונישקה, והיא כמעט התעלפה מפחד, וכשחזרה לביתה וסיפרה לבעלה, הלה התקשר לרופא ושאל על מה זה ועל מה זה, השיב הרופא שזה טוב לאשה. והבעל צעק עליו וכו'. וכל זה היה אצל רופא דתי, ע"ש.

ובפקודת מו"ר הגר"י רצאבי שליט"א עיינתי באנצקלופדיה רפואית הלכתית גבי נ"ד, ומצאתי שם (ערך יחוד אות ג) שנגעו בזה, וכתבו דאע"פ שבאופן עקרוני אין איסור לאשה לילך לרופא, מ"מ קיימים חששות הלכתיים כגון פריצות וזנות ממש, איסור קריבה לעריות, כשיעשה הרופא מישושים שלא לצורך וכו', ע"ש. ובהמשך הביא שמאז ומעולם היו פגיעות במטופלות וכו', וע"ש במחקרים מבהילים שהעתיק גבי רופאים ופסיכולוגים ברחבי העולם, והוסיף שפסיכולוגים ורופאי נשים ורופאי משפחה הם המועדים ביותר למעשים אלו.

בקונטרס מכתבי הרבנים (ועד הרבנים בנשיאות הגר"ש הלוי ואזנר והגר"נ קרליץ) הביאו מכתבי רבנים כדלהלן (והבאתי את מכתבי המקור לקמיה):

בשם הרה"ג אברהם יצחק אולמן שליט"א נכתב, שבעוונותינו הרבים כבר נודע לשמצה בקמיהם ונתפרסמו בחוצות התוצאות הנוראות שיצאו מזה וכו' ונודע לו שיש רופאים הנודעים ומוחזקים ליראי חטא ברבים, ואע"פ כן עוברים בזדון לב על לאו דאורייתא ולא תתורו, כי בכל מקרה קטן דורשים מהאשה לגלות עצמה וכו'.

ובשם הרה"ג ישראל גרוסמן כתב בזה"ל "ועובדא שנשאלתי על ידי רב, שאשת איש התוודתה בפניו שביקרה אצל רופא בקופת חולים ופיתה אותה ובא עליה רח"ל, אשה חרדית. ופנה אלי מה לעשות" וכו', עכ"ל.

והרה"ג יהושע נויבירט זצ"ל (מח"ס שמירת שבת כהלכתה), כתב בזה"ל "בזמנו מו"ר הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל אמר לי כי בימיו לא ראה ולא שמע פעם אחת שאשה תלך לרופא איש, ולא רק בעניני נשים אלא גם כרופא כללי, אף אחד לא העלה על דעתו דבר שכזה. וכעת אוסיף ואומר שודאי יש להתרעם על המנהג הרע הזה שנשים לא מתביישות בהיותן חושבות אם זה "חלוק לבן" הכל מותר. מנלן. יש לבער הדבר הרע הזה מקרבנו" וכו', עכ"ל.

ובשם הרה"ג ישראל גנס שליט"א הביא ששמע מהגרש"א זצ"ל להחמיר בפרט אצל הרופאים שאינם יראי שמים, ושמע על דברים חמורים שאירעו וכו', ע"ש.

והגר"י רצאבי שליט"א בש"ע המקוצר (ס' רב הערה נב) כתב בשם הרה"ג יוסף ליברמן שליט"א שכיום בעווה"ר אירעו אצל רופאי נשים מקרים חמורים רח"ל וכו', ע"ש. וכן כתב בשם הרה"ג צבי ריבלין רב דנוה צבי שכתב בזה"ל "הנני יכול להעיד נאמנה על אשה שהלכה להיטפל אצל איש אשר עוסק ברפלקסולוגיה ובעיסוי, ועשה מעשים אשר לא יעשו", עכ"ל. ובשו"ת באר משה (ח"ד ס' קיח אות יד) כתב שכבר שמענו דברים מבוהלים בענין זה גבי הנשים המניחות עצמם לפני הרופא שיבדוק באותו מקום, ע"ש.

והגר"י רצאבי שליט"א כתב (שם סע' ט) שאע"פ שיש מתירים לילך לרופא וכו' מ"מ מכוער הדבר ומביא להרהורי עבירה, ומה גם בזמנינו שהפריצות נוראה ר"ל, ורוב הרופאים מסתכלים וממשמשים הרבה יותר מן הצורך מפני שאינם יראי שמים, ולא עוד אלא שחלקם דורשים מן הנשים לגלות את המקומות הצנועים חינם גם כשאפשר לבדוק מעל הבגד. והנשים מחוסר ידיעה עושות מיד כל מה שהרופא דורש ואינן חושדות שיש כאן זימה ותועבה, וכבר נגרמו מזה מכשולים רבים ועצומים וכו', ע"ש.

ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ז ס' עג) פלפל בזה בנידון הליכת נשים לרופא, ואע"פ שהביא מהרבה פוסקים להקל, כתב בתוך דבריו, שכל ההיתר בנוי על הא שאין הרופא והאשה מתכוונים לשם תאוה, אך נודע בזמן הזה קלותם וחשדותם של הרבה רופאים, וביותר באלו שהתמחותם בעניני נשים וליבם גס בהם, בודאי יש לחוש שיעשה עמהם מישושים יותר מן הצורך והן לשם חיבה. ונשים דעתן קלה, וע"ש מה שהוסיף בזה. ובתחילת תשובתו כתב שמהביקורים אצל הרופאים בכל מיחוש, הביא לתוצאות מבהילות ונוראות וכו', ע"ש.

וכיו"ב כתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס' קמ) שמצוי שהרופאים ממשמשים באשה שלא לצורך ונהנין בכך, ומצוי שמאריכים בבדיקות שלא לצורך ומגזימים שתבוא ותחזור וכו' ונכשלין באיסור קריבה אל עריות ובאיסורים חמורים וכו', ע"ש.

והגר"ע יוסף זצ"ל בספרו טהרת הבית (ח"ב עמ' רכא) כתב וז"ל "ודע דאף שהסכימו האחרונים לדברי הש"ך שהטעם שנהגו הרופאים למשש הדופק מפני שבעבידתיה טריד וכו', אולם פשוט שזהו דוקא במקום כאב וחולי ובמקום שאין שם אשה רופאה הבקיאה בדבר ובדלית ברירה התירו וכו'. אבל כשאין הדבר נחוץ כ"כ אלא מיחוש שאפשר להתגבר עליו, אין להקל בזה כלל, ובודאי שע"י כך היא מורידה מעליה מסווה הבושה ומעטה הצניעות וכו'. לפיכך נשים שהן בהריון ההולכות להיבדק פעם בפעם בתקופת הריונן אצל רופא גבר להווכח בהתפתחות העובר, מנהג מכוער הוא ואין רוח חכמים נוחה מהן. והרי יוכלו להיבדק אצל רופאות ואפילו בשכר, ולא יבדקו אצל רופא גבר ואפי' בחינם, ומצוה לפרסם הדברים ולהשפיע על בנות ישראל להימנע מכך וכו', וכ"כ בשיעורי שבט הלוי שכל שיש רופאה אפילו בשכר, אין ללכת אצל רופא אפילו בחינם, ורק במקרים מסוימים וצורך גדול יש ללכת לקבל טיפול מתאים, והדברים מסורים ללב", עכ"ל. ואף הגר"י רצאבי שליט"א שכתב תחילה בש"ע המקוצר (ח"ה ס' קעד הערה יב) גבי בדיקת רופא "שעדיף" ע"י אשה וכו', כבר חזר בו בחלק ו (ס' רב סע' ט) והעלה שצריכה לדרוש שהדבר יעשה ע"י רופאה אפי' אם תצטרך לשלם שכר על כך, והסביר (הערה מח) דמש"כ בחלק ה' בלשון "עדיף", מפני שעדיין לא ידע את גודל המכשלה, ע"ש.

וע"ע בספר אחותי כלה (קונטרס באתי לגני עמ' קסח) שהביא בשם הגאון רבי אברהם יצחק אולמן (הנזכר לעיל) שהראב"ד הגאון רבי ראובן זעליג בנגיס ובנשיאות מהרי"ץ דושינסקי, שהזהירו באזהרה חמורה לגבי נשים ההולכות להיבדק אצל רופאים שהוא איסור חמור בלי שום הוראת היתר בעולם והוא בכלל אביזרייהו דג"ע, ע"ש.

ובספר אחותי כלה הנ"ל הוסיף דמה שמורגל בפי הנשים, שרופא מתנהג בעדינות יותר מן הרופאה, אדרבא, היא הנותנת, כיצד יתכן שגבר, שבדרך כלל הוא גס יותר מן הנקבה נהפך פתאום לעדין כ"כ, אלא מכיון שיש יצר הרע וחיבה, לכן הנגיעה עדינה יותר. והעיד שם ששמע מאחד העובדים בבית חולים המוגדר כיותר דתי בירושלים, שגילה לפניו עד כמה הרופאים והעובדים פרוצים הם, ועד כמה משתמשים בחולות התמימות לספק תאוותיהן, ואוי שכך עלתה בימינו שבנות עם הקודש מובלות כצאן לטבח לפני חבורת פושעים זו, עכת"ד.

ובספר דרך בת עמי (ס' רכא עמ' תרנז הערה ט) כתב שכיום האשה על דבר קטן הולכת לרופא, ובזה פוגמת את כבודה, ונהירין לכל שבילי מוחו דכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, הלכך תדרוש רפואתה מידי רופאה. ולמגינת הלב, רובן מחשיבות אותו באשר הוא מלומד ומכבדתו יותר מאשר מכבדת תלמיד חכם, וכל היוצא מפיו יעשה. ומעולם לא המרה אדם פיו גם כשברור שלא צריך לעשות דברו. ובאשר הוא שטוף בזימה ותועבה, ברוב פעמים מצוה עליה להסיר בגדיה בחינם, ואין בה תעוזה לשאלו מדוע והאם נחוץ הדבר ואפי' שיש לה רק כאב בצוואר. ובהמשך כתב דמלבד הזנת עיניו הטמאות מגופה, עוד היו מכשולות לרוב, אם לא במעשה אזי בהרהור דבר רע, ע"ש.

ובקונטרס מכתבי הרבנים הנ"ל הביאו שם עדויות מזעזעות. תלמידת סמינר נגשה לרופא בעקבות פצעון קטנטן בכתף, ובמקום שתדרש למתוח מעט את פתח הצואר, נדרשה להוריד את החולצה ואת הגופיה, ומיד עשתה כמצווה עליה מרוב תמימותה. ומקרה נוסף, שפעם אחת היתה צריכה אשה להבדק בדיקה שגרתית שאחר הלידה. באמצע הבדיקה נכנס רופא אחר ושוחח שיחת רעים עם הראשון כרבע שעה בעוד הנבדקת ממתינה בגילוי גוף לסיום הבדיקה וכו'. ועדות נוספת מבעל שהתלוה עם אשתו לרופא משפחה עקב שיעול, הבעל התפלא על דרישת הרופא לחשוף לגמרי את גבה של אשתו, דבר שהתקשתה לעשותו לבדה והרופא סייע בידה. הבעל שאל מדוע כשאצלי עשו את אותה בדיקה בדיוק לא נדרשתי לפשוט את החולצה וכו', הרופא השיב "זו שאלה של נוחות" ופטר אותו לשלום. עדות נוספת על רופא אחראי על חדר לידה, שהתעקש לבדוק בעצמו כמה פעמים את התקדמות הלידה למרות שהיולדת הצעירה הודיעה לו כי המיילדת הראשית כבר בדקה אותה. לטענתו השיב בציניות "אני לא סומך על אף אחד". וע"ע בחוברת אסיא (חוברת סא ניסן השתנ"ח עמ' 199-200), מה שעוררה בזה אחת הרופאות, והיה זה לפני שיצא חוק צנעת הפרט.

וכעת מצאתי בטהרת יו"ט (חלק טו עמ' קמד) פרסום ביד"צ למקהלות האשכנזים לעדה החרדית, שיצאו חוצץ בנידון הזרעה מלאכותית, וחוששים שאשה מזנה ותולה בשפופרת וכו' והמשיכו וז"ל "מכל שכן אם יעשו על ידי רופאים גברים, ומלבד שאינם נאמנים שהלא רבים מהם פרוצים ומופקרים וחיישינן לכל דבר שבטומאה וכמעשים שהיו שאפילו בכאן אצל שני רופאים שהם בעצמם זנו, וכן יש מעשים כאלו ברופאים בוורשא (ועיין בשו"ת מחכמי פולין) מכש"כ בזה"ז שנעשו דברים אלו הפקר, ויתלו בשפופרת וד"ל", עכ"ל. וחתומים על זה רבני הביד"צ העדה החרדית, הגאון הרב פנחס עפשטיין, הגאון הרב ישראל יצחק הלוי רייזעמאן, הגאון הרב דוד הלוי יונגרייז.

ונקודה חשובה יש לציין, שכיום מצוי שרופא מומחה, מתלווה אליו רופא בתקופת התמחות, כלומר שנכנס עמו לבדיקות כדי ללמוד את רזי המקצוע. ובנידון כגון דא, שהאשה נצרכת להיבדק אצל רופא (כשיש היתר בדבר), נראה פשוט וברור שעליה לדרוש שרופא המתלמד ימתין בחוץ, ואין לו שום היתר ליכנס ולהסתכל (ואף לפי החק יכולה לדרוש כן). ועוד יש לציין שאחרי שנעשו מעשים חמורים ע"י רופאי נשים, יצא חוק מטעם משרד הבריאות, וחקוק על שלטים במרפאות הציבוריות, שכל הבא לרופא רשאי להכניס אתו לחדר אדם נוסף כפי רצונו. ולכן יש לאשה לנצל חוק זה כאשר נכנסת לרופא (אם יש לה היתר). וכבר עורר בזה הרה"ג יוסף ליברמן, והובא בש"ע המקוצר (שם).

וגבי החוק הנ"ל שיצא לטובת הנשים מחמת המקרים הנוראים שקרו, הגר"ש ואזנר זצ"ל ביקש לפרסם את החוק הנ"ל, והו"ד בקונטרס מכתבי הרבנים (עמ' 5). החוק על פי זכויות האדם 1996 (ספר החוקים 1591, כג' אייר תשנ"ו עמ' 327-336) שאי שמירה על צנעת הפרט מהווה עבירה פלילית. וחובה על המטפל לשמור על כבודו ופרטיותו של המטופל בעיקר בתחום רפואת הנשים (כולל סגירת וילונות והסתרת הנבדקת בזמן הבדיקה, ומניעת אי נוחות בחשיפה ממושכת וכד').

ודבר מצוי הוא, ומעשים שבכל יום, שאשה שהגיע שעתה ללדת, ונמצאת תחת השגחה במחלקת יולדות, ומדי פעם נצרכת לעבור בדיקת "פתיחה". יש לדעת שכאשר ההריון תקין ואין חשש מיוחד, אזי לא רק רופא יכול לבצע בדיקה פשוטה זו אלא אף המיילדות הנמצאות שם. ולכן על היולדת (או בעלה) לדרוש שמיילדת תעשה בדיקה זו, ובפרט בעת הזו שצריכה רחמי שמים מרובים בשעת לידה. ואל ישעו לדברי הבל של הרופאים שעליהן לבצע את הבדיקה הלזו, וכמו שהבאתי לעיל עדות על רופא שניגש לבדוק את האשה, וכשהודיעו לו שהיא כבר נבדקה, ענה שהוא לא סומך על אף אחד. וח"ו להאמין לדברי הבל כאלו, ויש לעמוד על המשמר שהאשה תבדק ע"י מיילדת בלבד, וכנ"ל. והנסיון מורה שאם הבעל מתעקש על כך, ידו תהיה על העליונה. אך כל זה מיירי שאין שום חשש או סיבוך, דאם אכן יש חשש מסויים, יש להתיר בדיקת רופא ע"פ ההלכות שיובאו לקמיה בהמשך הקונטרס. ועובדא ידענא באשה שהתאשפזה במחלקת נשים הנמצאת בקומה עליונה, והיה שם רופא אחראי. וכשנצרכה לבדיקה פנימית, התעקש בעלה שהדבר יעשה ע"י רופאה בלבד. וצוות המחלקה התנגד ושכעת המשמרת של הרופא וכו' וכו' טענות ממינים שונים. ולבסוף כשראו שהבעל מתעקש, הזמינו רופאה מהקומה הראשונה והיא ביצעה את הבדיקה. ושו"ר בספר דרך בת עמי (ס' רכא עמ' תרנז הערה ט) שהביא עובדא ששמע מתלמיד שסיפר אודות כלתו, שרצה הרופא לבדוק לה הדופק על ידי המכשיר וציוה עליה להסיר את הבגדים העליונים. והאשה שאלה וכי בשביל בדיקה זו צריך התערטלות, הרי אפשר להכניס הכלי תחת החולצה, והוסיפה שיתן לה את המכשיר והיא תכניס אותו למקומו והוא יקשיב, וכך היה. והוסיף המחבר שיש לומר לנשים שיזקפו ראשן וידברו בדרך ארץ וישאלו האם באמת נחוץ הדבר שהוא דורש וכו', ע"ש. ולענ"ד אם ישאלו הנשים לרופא, הוא ישקר במצח נחושה בלא להניד עפעף, ויטען שחובה לעשות כן, וכמעשים שקרו. אלא עליה לימנע מלעשות כן כל שעל פי שכלה הישר היא מבינה שהדבר מיותר לחלוטין.

ולאחר זמן, כשהתחלתי לעורר על נושא זה, התקשר בעל שאשתו בלידתה הראשונה (שעדיין אינם יודעים את התהליך שעליהם לעבור) נמצאת במחלקת יולדות, והרופא ביקש לבדוק בדיקת "פתיחה", ושאל כדת מה לעשות. עניתי לו שיבקש שרופאה או מיילדת תבצע את הבדיקה. הרופא (שהיה צעיר כבן שלושים) עשה עצמו נפגע. והמיילדת, שכנראה כאב לה על כבודו של הרופא, הכינה עצמה לבדיקה בעוד הוילון פתוח לכיוונו של הרופא ששהה בחדר ולא יצא. האשה התעקשה על סגירת הוילון, והמיילדת לאחר שסגרה את הוילון בדקה אותה בצורה אגרסיבית וכואבת, עד שהאשה החלה לבכות. והרופא הפטיר כלאחר יד, זה מה שקורה כשרופא לא בודק. ולא הסתפק בזה, אלא כשנשאל מהאשה ומהבעל שאלות על מצבה, החל לענות בזלזול ובציניות. כמובן שאמרתי לבעל לרשום את שמות הרופא והמיילדת ולהתלונן עליהם. וכל זה התרחש בבית חולים הקורא לעצמו חרדי.

וכתב בשו"ת באר משה (ח"ד ס' קיח אות יד) שמוכרחים לזעוק על הנשים שלנו במה שנתפסו מפטפוטי מילי בעלמא של הרופאים דזמנינו, שב' פעמים בשנה מחוייבות להבדק באותו מקום אם לא נמצא שום מחלה שם, וכצאן לטבח יובלו, והולכות ב' פעמים בשנה לקיים מצות הרופאים. ולא ידענא מי התיר להן דבר זה לילך לרופא זכר בלא שום אונס מיחוש רק בשביל בדיקה בעלמא, וכדי בזיון וקצף, ע"ש.

ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד ס' קסז) כתב עשרת הדברות בענין הנהגת צניעות שבהליכת נשים לרופאים, וז"ל:

א. שלא להרבות בביקורי רופאי נשים בכלל, כי יש בזה חששות טובא מנגיעת עריות שלא לצורך וכו' כאשר בארתי בעניי בשו"ת שבט הלוי ח"ג ס' קפו.

ב. במקום הצורך לבחור אם אפשר באשה רופאת נשים.

ג. ואם אי אפשר באשה, וגם שהאיש הרופא מומחה יותר, אין בידינו לאסור במקום צורך.

ד. לא לבקר כלל אצל רופא מוחזק בפריצות וחשוד מפורסם על העריות.

ה. בכל אופן לא ללכת רק בזמן הביקורים הקבועים לרבים דשכיחי רבים וזה ממעט החשש וגם אז בעבודתיה טריד.

ו. במקום דצריך ללכת באופנים הנזכרים, ראוי שלא ללכת לבד אלא בלוית אשה כשרה שתחכה לה.

ז. דעתי יותר נוטה שאין זה מהנכון כ"כ שילוה אותה בעלה וימתין לה בחדר ההמתנה לשבת שם עם נשים פרוצות כרגיל במקומות אלו ותקנתו בזה קלקלתו.

ח. אע"פ שקשה להעמיד לגמרי דת על תלה לענין איסור יחוד בנדון זה עליה להשתדל שלא תסגר דלת חדר הטיפול, ועכ"פ שלא לסגור במפתח.

ט. מלבד חששות של יחוד, הן הרגילות שרופאי נשים מיעצות להנשים בענין מניעת הריון ועוד דברים המנגדות לקדושת תורתינו הקדושה, ע"כ יש ללמוד להנשים שלא לקבל מהם רק כאשר יורו להם מורי הוראות מובהקים שטהרה ויראת ה' נר לרגלם.

י. שלא להאריך בשיחה עם הרופא בשעת הטפול ולא אח"כ אלא רק במה שנוגע להצורך ביותר. ע"כ משו"ת שבט הלוי.

ובכל הנ"ל יש לעורר את לב הבעלים שישגיחו וילמדו את נשותיהן שלא יתנו לרופאים לנצל את תמימותן הרבה, ושילכו לרופאה ולא לרופא, וכבר פסק הרמב"ם (סוף הל' סוטה) בזה"ל "וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ועל בניו ובני ביתו ומזהירן ופוקד דרכיהן תמיד עד שידע שהן שלמים מכל חטא ומעון, הרי זה חוטא, שנאמר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא", עכ"ל. ועיין מה שעורר בזה הגר"י רצאבי שליט"א בש"ע המקוצר (ס' רב הערה נב ד"ה האם) עובדא מרב אחד שאמר לאשה ששאלה בהלכות טהרה ובעלה יושב באהלה של תורה, שתלך להיבדק אצל רופאה כי נראה שהדם אינו אלא ממכה, והשיבה הפתייה לעומתו, אין צורך אני הולכת "לרופא שלי". וע"ש (ד"ה ונחוץ) מש"כ להוסיף בזה. וכבר הזהיר בפלא יועץ (ערך עריות) שמצוה על כל האנשים להזהיר הנשים ובנות ביתו שתהיינה צנועות בפני כל בני אדם, ע"ש.

וידעתי בני ידעתי, שיקומו אנשים שחלקם אפי' בני תורה ויאמרו שהפרזתי על המידה, ובמציאות אין הדבר נורא כ"כ ומנהג העולם להקל בזה בכל גונא וכו' וכו', טענות שונות מעצת היצר. לכן כדי לעורר את לב הבעלים שלא להפקיר נשותיהם לפני הרופאים שרובם חשודים על עריות, אמרתי להעתיק מש"כ בשו"ת משנה הלכות (חי"ד ס' קי), כדי שיראו כיצד יש להתייחס לזה מנקודת מבט של דעת תורה. ובטוחני שהבעלים יראו זאת באור אחר. וז"ל המשנה הלכות "ופעם שמעתי שבא אברך אחד לפני כ"ק אדמו"ר מקלויזענבורג זצ"ל ושאל היות כי יש לו רופא איש שרוצה לטפל עם לידת אשתו בעד אלפיים דאללאר, ויש לו אשה שמבקשת אלפיים ושלש מאות, איזה מהם יקח. והשיב לו כ"ק האדמו"ר זצוקלה"ה, תגיד לי אם מישהו בא ויאמר לאשתך שתעמוד ערומה כמה פעמים בפני איש או שתשלם ותיפטר וכו', כמה היית משלם שלא תעמוד אשתך ערומה בפני איש ולא ימשמש בה, אמר לו תבין מעצמך, שהרי רופא אינו טוב משאר איש ועוד גרוע הוא" כו', עכ"ל. הנה כל המעיין במשל של האדמו"ר זצ"ל, יאחזמו רעד, שהרי כל בר דעת ישלם כסף רב ובלבד שאשתו לא תשכב ערומה לפני איש מעלמא והוא ימשמש בה, אך כשזה מגיע לרופא, אדרבא הוא מוכן לפעמים לשלם לו כסף על כך. ושו"ר לבעל המשנה הלכות בספרו בית רחל (נתיב ח) שכתב וז"ל "והגע בעצמך, אשה כשרה וצנועה בכל דרכיה בבית ובחוץ נכנסת לבית הרופא ובודק וממשמש במקום התורפה או בשאר מקומות המכוסים, והוא איסור גמור שהרי הרופא אצלה עכשיו כשאר אדם זר. וכמה ממון היה מפזר בעלה שאשתו לא תפשוט בפני זר, וכמה היתה האשה מסרבת ומוסרת נפשה ולפעמים עד למיתה ח"ו שלא יכניס איש זר ידיו במקומות המכוסים ויסתכל בה, ועתה היא ברצונה הטוב הולכת אל איש הזר הנקרא רופא ומשלמת לו ממון והוא עושה לה מעשים האלו. אלא שכיון שכבר התרגלה אצלו, אינה מתביישת ואינה מצנעת עצמה. ולפעמים מבעלה בושה יותר ממה שמתביישת מהרופא שלה, שהוא נעשה לה לידיד. ופשוט דהרגילות מביא כמה פעמים הנאה, כי דרך של הני רופאים למשמש בהן באופן כזה, והני רופאים רובם רשעים נינהו ומנצלים את חולשת טבע האשה שדעתן קלות ואין אפוטרופוס לעריות. והרי אמרו ז"ל (כתובות נא: סוטה ירושלמי ד) תחילתו באונס וסופו ברצון, וכ"ש שתחילתו ברצון אלא שלא לשם איסור", עכ"ל. (ומש"כ שהרופא כאיש זר אצלה, כוונתו שם שהולכת אליו לביקורת ללא צורך. מ"מ איכא למשמע מדבריו לנ"ד, היינו כשאפשר ע"י רופאה אפי' בממון וכנ"ל בשם האדמו"ר מקלויזענבורג).

ועוד כתב הגר"י רצאבי שליט"א בש"ע המקוצר (שם) לאחר שהביא מקצת הדברים דלעיל, וז"ל "האם באופנים כאלו יש מי שהתיר. והרי הוא טרוד אז גם ביצרו ולא רק בעבודתו. האם בנות שרה רבקה רחל ולאה הכשרות והצנועות נעשו בדורנו הפקר גמור לתאוותיהם הבזויות והבהמיות של עוכרי ישראל. עד כדי כך קלות דעת ותמימות, אפילו אצל נשים חשובות מלומדות וחכמניות, ובעליהן עוסקים בתורה יומם ולילה. ומי יודע אם לא מצלמים אותן בסתר. אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה", עכ"ל.

וכמה יש לזעוק על הדבר שראיתי בעיני וגם שמעתי באזני, שבמשך הלידה הרופאים מטיילים בין חדרי הלידה, ונכנסים לחדרים בלא שנתבקשו כלל, ובעוד הלידה הולכת למישרין ואין שום סכנה או צורך בנוכחות רופא, ונעמדים מול היולדת בלא מחיצה כלל רק כדי לשאול אם הכל בסדר. ומלבד שהאשה נמצאת באותה שעה גלויה לפניו כביום היוולדה (בשעת תהליך הלידה ולא לפני כן שהיא אכן מכוסה), זאת ועוד החוסר נוחות שמרגישה האשה באותה שעה הוא מזעזע, אלא שמרוב חולשתה אינה יכולה לטעון דבר וחצי דבר, שהרי הוא הרופא. ואף אם ישנה טענה שהדבר נצרך שהרי הדבר תחת אחריותם, הרי שיכולים לעשות כן מאחורי הוילון בנקל. וכבר שח באזני אחד מן האברכים, שבשעה הלזו (שאשתו גלויה וכנ"ל), נכנס רופא כדי להכניס נתונים למחשב, כאילו שלא יכל לעשות כן אחרי הלידה או לפני כן, ואוי לאזניים שכך שומעות. וכל זה מדובר בבית יולדות הנקרא חרדי.

ופוק חזי להמבואר בגמ' (כתובות י:) גבי בדיקת בתולות, דלאו אורח ארעא לזלזולי בבנות ישראל, ופירשו תלמידי רבנו יונה (הובא בשיטה מקובצת כתובות שם) וז"ל "וזה היה זלזול שאף על פי שהיו עומדות במלבושיהן, היו מתביישות והיו צריכות לבא לבי"ד ולעלות על פי החבית ולפסק את רגליהן", עכ"ל. הרי אפי' שהיו במלבושיהן, ולפני צדיקים וקדושים, אפ"ה היו מתביישות לפסק רגליהן. ואידך זיל גמור.

כשבוע ימים לאחר שסיימתי לכתוב את כל הנזכר גבי הליכה לרופאים ובפרט פרוצים, נשאלתי בעובדא דלקמיה. אשת איש שהוצרכה לעשות צילום רנטגן באגן ובגב התחתון, הלכה למכון צילום בעיר בני ברק, ובאותו יום עבד שם רופא. האשה התקשרה אלי לשאול כדת מה לעשות, היות והיא אחרי לידה וסובלת מכאבים. ביקשתי ממנה לשאול את הרופא האם עליה להסיר את בגדיה בעת הצילום, והרופא ענה שהיא חייבת, ולא עוד אלא ענה שצריכה להוריד הכל. אמרתי לה שתחזור ותשאל האם זה הכרחי, ותשובתו היתה חיובית. עניתי לה, שתבוא ביום שלמחרת לצילום, שאז עובדת רופאה. לבסוף התברר שהרופאה אכן היתה נוכחת במקום אע"פ שאינה במשמרת עבודתה, והרופאה אמרה לה שאם היא תמתין לסוף התור, היא תצלם אותה. לאחר ההמתנה של זמן מרובה, הרופאה ביצעה בה את הצילום כאשר האשה לבושה בביגוד מלא. וכששאלה את הרופאה כיצד עושה כן, ענתה שאין צורך להוריד בגדים כלל. וכשנשאלה הרופאה והלא הרופא ענה שחייבים להוריד בגדים, ענתה שהוא רגיל לעשות צילומים בלי בגדים (אע"פ שאין כל צורך בכך), עד כאן המעשה שבא לידי. והוי כסיוע משמיא לדברינו לעיל, והמבין יבין.

ועד שהקונטרס ירד למכבש הדפוס, נשאלתי שוב מבחורה שהרופא מתעקש ודורש במפגיע שתפשוט את חולצתה לגמרי כדי לבדוק את ראותיה, ואף לאחר שסירבה לעשות כן, הלה לא הרפה וטען שהוא רופא ועליו לבודקה. הורתי לה לסרב בכל תוקף. עד שלבסוף הרופא הפטיר שזה לא כ"כ משנה ובדק אותה מעל חולצתה. והוי עדות נוספת לכל האמור לעיל. וכבר העיר בזה הגר"י רצאבי שליט"א בש"ע המקוצר (שם) שיש שעל בדיקת ריאות פשוטה שאין צריך עבורה אפי' לפשוט החולצה, והרופא כדי למלא תאוותו, דורש ממנה לגלות גם את וכו', ע"ש.

ועובדא נוספת ששמעתי מאחד שסיפר באזני, שאשתו הוצרכה לבדיקת מעקב הריון. וכשהלכו לביה"ח הגיע רופא. ובעת שקיים את בדיקת האולטרא-סאונד החיצונית, הניח הרופא החצוף והפרוץ את ידו על גופה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, וכל זה בפני בעלה. הבעל לא נשאר חייב והורה לו באופן מידי להסיר את ידו מעל אשתו, והרופא ההמום עשה כמצווה עליו. ישמע חכם ויוסיף לקח. וכמה צדקו דבריו של בעל המשנה הלכות בספרו בית רחל (נתיב ט) שאם על הרופאים שבזמן חז"ל אמרו הטוב שברופאים לגיהנום, (קידושין פב.) מה נאמר על רופאי זמנינו שהם רובם ככולם מושחתים, ע"ש.

וידע הקורא נאמנה, שבעוד הקונטרס עבר הגהות והוכן לדפוס, כמעט כל ששמע אודותיו, ביקש לשוחח עימי ולספר לי מקרה שהיה עמו ועם רעייתו או קרובתו. אך לא ראיתי צורך להאריך בסיפורים נוספים כדי שלא להלאות את הקוראים. וכמדומה שכבר יצאנו ידי חובה במה שכתבנו לעיל כדי לעורר את הלב. ודי בזה. ובמעט שהספקתי לעורר בזה בע"פ, כבר נקטו השומעים במשנה זהירות. וכגון אברך ששוחחתי עמו, ושבוע לאחר מכן אשתו נזקקה לצילום ריאות (בבני ברק), והטכנאי הורה לה להסיר את כל בגדיה העליונים. ובעלה הורה לה לסרב בעקבות השיחה עמי, ומיד הרופא הסכים בפשטות לצלם אותה עם חולצתה. והנה דאפי' שאפשר לצלם עם חולצה, מעיקרא מבקשים לפשוט הבגדים. והאברך הודה שאם לא היה משוחח עמי ומתעורר ליתן לבו לדבר, אשתו היתה עושה כמצווה עליה.

לקראת סיום

* וזאת למודעי, שלאחר שכתבתי את כל הנ"ל והגשתי את החומר קמיה הגר"י רצאבי שליט"א, הורה לי לפנות למספר רבנים לשאול על פשרו של דבר. ותחילה פניתי לאחד מרבני בית החולים בארץ המוגדר כבית חולים חרדי. ולשאלתי מדוע בדיקה הנקראת בדיקת "פתיחה" שעוברת כל אשה המגיעה לחדר לידה, מתבצעת ע"י רופא בעוד שכל מיילדת יכולה לעשותה. ענה הרב שהוא אכן רצה שהדבר אכן יתבצע ע"י מיילדת, ואכן יש בתי חולים שמיילדות עושות כן, אך כאן הרופא הבכיר של מחלקת יולדות אינו מסכים, כיון שהוא טוען שרק רופא יכול לזהות בעיות. הדגשתי שכוונתי על הריון בריא ותקין ועל בדיקת פתיחה המתבצעת בתדירות כדי לראות כיצד הלידה מתקדמת, והתשובה נשארה אותה תשובה, היינו שהרופא הבכיר טוען שרופא צריך לבצעה (וה"ה רופאה, לאפוקי מיילדת), וכנ"ל. ועוד הסביר הרב הנ"ל, שבעבר רופאים אכן נכשלו במעשים (לאו דוקא באותו בית החולים), ויצאה הוראה מהרבנים לילך לרופאה בדוקא, אלא שאז היה ביקוש גדול לרופאות, וקופות החולים העלו את משכורתן של הרופאות כדי שיעברו לעבוד בקופה, והבית חולים נשאר עם רופאות מועטות. וההוראה שלו היא שאשה מבקשת רופאה, שיתנו לה אם אפשר, ואע"פ שכולן צריכות רופאה, אי אפשר לעשות כן, לכן מי שמבקשת, אם יתאפשר, יתנו לה. ולבסוף הוסיף סברא מדיליה, דכיון שהרופאי נשים עסוקים בזה כל הזמן, לבם גס בהן, ותו לא חייישינן להרהור או תקלה, עכת"ד.

וחזינן כמה קלוש ותלוש טעם ההיתר בנידון זה. שאע"פ שרב בית החולים חפץ שהדבר אכן יתבצע ע"י מיילדות, ומעיד שיש מקומות שכך עושים, אותו רופא בכיר כופה דעתו בהסבר מטופש שרק רופא יכול לגלות בעיות, אע"פ שמדובר בהריון בריא ותקין לחלוטין, ובעיות מאן דכר שמיה. ואפי' אם ההסבר היה נכון מבחינה רפואית, מ"מ נסתר הוא מבחינה מציאותית. ופוק חזי האם הרופאים הבודקים פתיחה אכן מנסים או מגלים בעיות מסויימות. והמציאות מורה שהרופא בודק את גודל הפתיחה ואת מחיקת הצוואר ותו לא. ועוד ניחא בבדיקה ראשונית, שהרופא "חושש מבעיות", אך בשאר פעמים שהיולדת נבדקת לראות האם עת לידתה קרב, ונבדקת שוב ושוב, אזי בודאות יכולה הבדיקה להתבצע ע"י מיילדת, שהרי הרופא כבר בדק בפעם הראשונה ולא "גילה בעיות". ולמה באופן זה אין הוראה שמיילדות יבדקו בדוקא. ובפרט שרב בית החולים העיד שרופאים נכשלו בעבר, אע"פ שבזה אין כל חידוש, שכן כבר מבואר לעיל בתמונת מצב על המכשולים הרבים שהתבצעו ע"י רופאים. ועוד שדברים שבכל יום שישנה גם רופאה, ובכל זאת הרופא מבצע את הבדיקה הלזו, אא"כ היולדת מבקשת רופאה. אך אם היא אינה משכילה לבקש רופאה, אין שום הוראה שעל הרופא לימנע מלבודקה, וכמו שהעיד רב בית החולים הנ"ל.

וגבי הסברא הלזו, היינו שהרופא מרוב עיסוקו בדבר הלזה, לבו גס בהן ואינו מהרהר וכו', שמעתי פעם נוספת מרב נוסף שהגר"י רצאבי הפנה אותי אליו. ויש לציין שהרב של בית החולים שאמר לי סברא זו תחילה, נמצא סותר עצמו בנשימה אחת. דהא הוא עצמו העיד שרופאים נכשלו בעבר, ומוכח דלא מהני האי סברא. והנה אפי' אי נימא שסברא זה נכונה, עדיין אין זה מתיר לאשה ללכת ליבדק אצל רופא כל שאפשר ע"י רופאה או מיילדת אפי' בשכר וכמבואר לקמיה בחלק ההלכות (סע' ה), אלא סברא זו סה"כ מועילה שלא נאסור לילך אליו לגמרי אפי' היכא דליכא רופאה. וא"כ חזרה השאלה למקומה, דאפי' אי נימא דמרוב שלבו גס בהן תו לא מהרהר, עדיין אסור כיון שאפשר ע"י רופאה או מיילדת, וכנ"ל.

אך בעיקר סברא זו, מלבד מש"כ שסברא זו נסתרת מהמציאות, שהרי הרבה רופאי נשים נכשלים ועושים משמושים יותר מן הצורך, וכן מבואר בהפוסקים שהבאתי לעיל שרופאי נשים חשודים טפי משאר רופאים, ע"ש. וכן מבואר במכתבי הרבנים דלקמן, בכרוז הנקרא לאפרושי מאיסורא, שרופאי נשים חמיר טפי, וחתומים עלה גדולי ישראל, ע"ש. ומוכח דאיפכא מסתברא. וכן מבואר בדברי הגר"ש הלוי ואזנר זצ"ל בקובץ בשבילי הרפואה (קובץ א עמ' מא) שלב הרופאים גס בהן ובאות לידי יחוד וכמה מעשים אשר לא יעשו, ע"ש. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ג ס' קפו) כתב הגר"ש הלוי ואזנר שהם חשודים על עריות ולבם גס בנשים ופרצה קוראת לגנב, ע"ש. וכבר התבטא האדמו"ר מקלויזענבורג בעל הדברי יציב שרופא אינו טוב משאר איש ועוד גרוע הוא, והבאתיו לעיל. ובפרט מש"כ בשו"ת משנה הלכות (ח"ז ס' רלב) להסביר שהבנין ציון שכתב שירא אלקים ימנע עצמו מלילד נשי ישראל, ואע"פ שהבנין ציון לא כתב איסור, מ"מ התם מיירי אם נזדמן לו לידה אמרינן בעבידתיה טריד, אבל מי שעוסק בזה דרך קבע והוי אומנות שלו, איסור גמור הוא, והיחתה אדם אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, ע"ש. והכא מיירי ברופאים העוסקים בזה באופן קבע, והוי איסור גמור. ועוד שפעמים רבות באים רופאים צעירים כבני שלשים וכיו"ב, ובפרט שהם בתחילת דרכם בענינים הללו, והלה נצרך לבדוק אשה צעירה במקום התורף, וכי נימא דגס בה ולא יהרהר. אלא פשוט הדבר שאין לסמוך על סברת הכרס ולהקל ראש בדברים הללו, ובפרט שכבר ציינתי דאפי' אם הסברא היתה נכונה, עדיין אין זה מתיר כיון דאפשר ע"י רופאה ומיילדת וכנ"ל. ולכן יש לכל אשה לקיים את דברי הפלא יועץ (ערך עריות) שצריכה ליזהר שלא יכשלו בה וכו', ותחשוד את כל אדם כליסטים לענין זה, כי אין אפוטרופוס לעריות, ואכמ"ל.

דברים אחרונים

כל שנשאר לנו הוא הוא לקום ולתקן את ההנהגה הנפסדת של בתי החולים למיניהם, וכל שכן את עצמינו, ולצאת מהתמימות שנשתרשה בנו במשך שנים, ולתקן את הטעות הנפוצה אפילו בקרב בני תורה שמשעה שנכנסים בשער בית חולים, הכל מותר כל עוד החלוק הוא לבן. ומלב כואב אבקש, שילמדו היטב את הילכות ביקור נשים אצל רופא, ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ומי יתן ובזכות קונטרס זה, יתעוררו עסקנים חרדים, ויעמידו את הדת על תילה, ע"י שישתדלו להקים מחלקה שנמצאות שם רופאות בלבד, או עכ"פ לגדור גדרות היכן שהרופאים מצויים, כדי שלא יהיה הדבר הפקר כמו שמצוי כיום. והשי"ת יגדור פרצותינו, אכי"ר.

"כללו של דבר: השם אורחותיו ומעגלותיו, לא יכשל לעולם.

ואשר לא ישים אל לבו, יפול ברשת היצר הרע כי חזק הוא ממנו"

(ערוך השלחן ס' כא סע' ז).

תוכן העניינים

קונטרס הטוב שברופאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה