וכאן מגיע יישוב ספיקא דתרי צדדי דהאבעיא להו
והנלע"ד דלפי המהלך שלמדנו השתא דיש לכאורה שתי משניות דכירה "כירה דהטמנה" כהמשך דיני הטמנה ואידך "כירה דשהייה" כדין חדש לחלוטין דהוא מותר מבעו"י, ותתיישב הקושיא על האיבעיא להו וכן ייתורצו הרבה שאלות ששאלנו.
דהנה מאי דשאלנו על האיבעיא להו ממנ"פ, יתיישב לפי"ז יותר דהצד הראשון דהספק דלמא "לשהות תנן" משום דסתמא דמתני' הכי איירי דאזלי האיבעיא לפי פרק כירה דהטמנה וכדביארנו דאסור וכהמשך לדיני הטמנה וא"כ לפי"ז מה יכולה להיות סברא להתיר אחרי שכ"כ ברור לאסור ? אבל לפי מה שלמדנו דיש עוד פרק כירה שהתחדש מעתה "כירה דשהייה" והוא מבוסס ע"פ שיטת התנא חנניה לזה כיוונו האיבעיא להתייחס וללמוד את האופן להתיר השהייה, דאינו שייך להטמנה, ובכך הכל מובן ושפיר.