הדיונים
ונקדים ג' דיונים ששוים ביסודותיהם לדיני שהייה והובאו בשו"ת אבני נזר או"ח ח"א מלאכת זורע סי' ע"ב, וכן במלאכת צובע סי' קעב'. וע"י זה יחודד יותר חומר הדין דשהייה. דיון ראשון בענין הנותן צמר ליורה. דיון שני בענין כתב ע"ג כתב. דיון שלישי בענין המניח קדירה ע"ג כירה מבעו"י. וכדלהלן.
ובדיון ראשון. אדם שנתן צמר ביורה רותחת וצבעו פעם ראשונה, נסתפק האבנ"ז, היכא דלא נצבע הצמר כ"צ, פעם ראשונה, ובא אחר וצבעו לגמרי, או שאף אחר כך אכתי לא נצבע לגמרי, רק שהוסיף על צבעו הראשון א. אם השני חייב חטאת ב. אי פטור אבל אסור ג. אם מותר לכתחילה.
בדיון שני. "כתב ע"ג כתב". אדם שכתב אות פעם ראשונה, ובא אחר והוסיף דיו על האות הקיימת ונעשה ע"י כן לכאורה תוספת כתב, א. אם השני חייב חטאת, ב. אי פטור אבל אסור, ג. אם מותר לכתחילה.
ובענינינו, אדם שהניח תבשיל שהתבשל כמאב"ד מבעו"י ע"ג הכירה, אם מותר להשהותו לצורך הלילה, א. אם יש בו מעתה משום בישול לאחר בישול ואסור לפעול בו שום פעולת בישול נוספת, ב. מותר לכתחילה, ג. אם פטור אבל אסור.
ויסוד שלש עניינים אלה תלויים בדין אם מיקרי מדאורייתא דמתחדשת הכא פעולה חדשה מעבר לפעולה הקיימת, וחייב מדאורייתא, או דילמא לא מיקרי פעולה חדשה מהותית בעצם הדבר והוי רק מעין תוספת בעלמא היא, ופטור אבל אסור, או אפי' מותר לכתחילה. ע"כ תמצית דברי האבנ"ז.
והנה אם מותר מבעו"י להשהות קדירה ע"ג כירה לצורך הלילה ואע"פ שאינה גרופה וקטומה, לחנניה בגמ' (שבת ל"ו ע"ב) מותר לכתחילה דלא חיישינן שמא יחתה בגחלים משחשיכה. ולרבנן אסור חיישינן שמא יחתה בגחלים משחשיכה למהר התבשיל. ואפי' התבשלה כ"צ מבעו"י היכא דיהא מצטמק ויפה לו משחשיכה אסור.ובפשטות מתני' (שם) דקאסר נתינת תבשיל לא משמע כלל דאיירי בהתבשל כמאב"ד ואפשר דאיירי אפי' בהתבשל כ"צ ואסור להשהות ולפום ריהטא קיימא מתני' כרבנן אלא אם נוקמא בחזרה ולא בשהייה וכדלקמן.