בדין צלי ע"ג האש, ודין קדירה המפסקת
הנה יש לדון בעומק הענין מתוך דברי הגמ' בסוגיא (וכדמשמע מדברי הרמ"ך בפ"ג הל' ט"ז).
א. אפשר דדינם שוה. וכמו דבצלי מותר להשהות מבעו"י, ה"ה בקדירה, דדינה שוה לכל דיני צלי, דהא לכאורה מאי שנא, וכן בגמ' דילן בשם רבא, (ל"ז ע"ב), איתא לשהות נמי תנינא "אין נותנין וכ"ו ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה, הא קרמו שרי", ולא אמרו שם דלא דמי כי בצלי יחרוך אותו אם יחתה בו, אלמא דחד דינא אית להו.
ב. ואפשר דאין דינם שווה. דבקדירה, אפי' שמפרדת מהגחלים, אסור. וכדאיתא כדלעיל (ל"ז ע"ב), בשם רב "דתרוויהו רב ושמואל סברי מצטמק ויפה לו אסור", אלמא בקדירה, אפי' שמפסקת מהגחלים אסור. ובצלי מותר ע"ג גחלים. ורב גופיה דאסר הכא, התיר התם בצלי ע"ג הגחלים לכתחילה מבעו"י. וכדאיתא התם בגמ' (שם) "וכמה אר"א א' רב כדי שייצולו מבעו"י וכ"ו. אלמא דצלי לרב מותר
ג. ואפשר דדינם שוה, ושניהם אסורים, וכמו שקדירה אסור ה"ה נמי צלי אסור.
ואפשרות זו אינה קימת לכו"ע. לדינא, רק כדי לסבורי ולמיידן בחידודי טפי את כח ותוקף סברתם דגדולי הפוסקים, הכתב מחייב להרחיב הדברים לפן הקיצוני וכדלקמיה, הלא הם "הרמב"ם והרי"ף", האוסרים להשהות קדירה מבעו"י. ואיכא מקום להתפלפל מאד בענין לאמר אדרבא תיקשי להו, דהיא הנותנת? דמההיא סברא גופא, יהא אסור להשהות צלי ע"ג האש? ולכאורה כ"ש הוא? והרי סוגיא מפורשת היא דלא נהגינן הכי אלא מותר לכתחילה להשהות צלי ולכו"ע הוא, וא"כ ראוי להתבונן מהי הסברא החדשה שלא ידענו עד כה?