קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי נחום טרייביטש
פרק א · הלכה יא
שהכותי על דעת עצמו הוא עושה כו'. יראה מדברי רבינו פה דהך סברא דאדעתיה דנפשיה הוא ודאי ולא ספק ועיין ב"י אה"ע סי' קכ"ג דאם כתב עכו"ם וישראל עע"ג למאן דל"ק בכתיבה אבני כריתות ופסולו רק משום שלא לשמה הו"ל רק פסול ולא בטל לגמרי משום דהא דעכו"ם אדעתיה דנפשיה אינו ודאי אלא ספק ואיכא נמי לספוקי שמא עשהו לשמה והרב הגאון מהר"ם בנעט זלה"ה בביאורו על ס' המרדכי בהל' קטנות דף ב' ע"ב ד"ה והנה תמה על הב"י דדבריו סותרים למה שה"ר דלא בעינן לשמה בעשיית הציצית מדאיצטריך ב"י ואמאי הא איצטריך ב"י לפסול ודאי ע"ש שהאריך בדברי טעם. ואפשר לומר דע"כ לא קאמר הב"י דהוי ספק אלא גבי גט דלא בעינן לשמו ולשמה למצוה כ"א לשם הבעל ולשם האשה וזה הוא שפיר ספק דלמא כיון לשם שניהם אבל בציצית ושאר מצות דבעינן לשמן לשם מצוה וזה לא שייך גבי עכו"ם אפילו בישראל עע"ג ודו"ק:
ומזוזה א"צ העבדה לשמה. עיין כ"מ שלא מצא ראיה לדברי רבינו. ועי' בירושלמי פ"ג דיומא הלכה ו' בש"ק ד"ה עור שעיבדה שכתב דראיית הרמב"ם מבוארת בברייתא דירושלמי דפסק כת"ק וע"ש בשלום ירושלים. ועי' עוד בתוספות מס' מנחות דף מ"ב ע"ב ד"ה ואין נקחין שכתבו ראיה לשיטת רבינו: