קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה· רבי נחום טרייביטש
פרק ג · הלכה ג
שהתלמוד מביא לידי מעשה וכו' ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתלמודו. וראיתי לרב ברכי יוסף א"ח סימן ל"ט אות ז' שכתב להקהות על דברי רבינו דהרי נובעים מסוגיא דגמרא מ"ק דרמי קראי אהדדי דכל חפציך וכו' ומשני כאן במצוה שאפשר ליעשות ע"י אחרים וכו' ומשמע דעוסק כבר במצוה אפילו בת"ת יפסיק לדבר שא"א ליעשות ע"י אחרים ואמאי הרי קיי"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ולא פליג בין אפשר ללא אפשר ליעשות ע"י אחרים ומשמע כיון דכבר עוסק בה פטור מאחרת וקשיא הלכתא אהלכתא ותירץ שם לחלק בין שאר מצות לת"ת כיון דעיקר התורה ללמדנו מעשה המצות ולא המדרש עיקר אלא המעשה. וקצת צ"ע דמשמע דס"ל לפשוט דעוסק במצוה פטור מן מצוה אחרת אפילו שא"א ליעשות ע"י אחרים מנ"ל זאת דאפשר לומר דלא אמרו העוסק במצוה פטור ממצוה כ"א במצוה שאפשר ליעשות ע"י אחרים וכדמשמע מדברי הרא"ש שהביא שהקשה מאי איריא תורה אפילו מצוה נמי בכה"ג אל יפלס אלא יעשה המצוה שא"א ליעשות ע"י אחרים. ותירץ דסד"א דת"ת גרע משאר מצות דתלמוד מביא לידי מעשה אבל משמע דלפי האמת שארי מצות ות"ת שקולים בזה שמבטלים בשביל מצוה שא"א ליעשות ע"י אחרים אפילו אם כבר התחיל. עיין בעט"ז י"ד סימן ר"מ ומה שהאריך עוד שם בדברי המ"א כבר כתבתי בספרי שלום ירושלים במסכת שבת פ"א הל' ב' ע"ש: