קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי נחום טרייביטש
פרק ד · הלכה יג
ואצ"ל עפר ובטלו. עיין הה"מ יש מי שכתב דעפר לא בעי ביטול אלא כל שאין עתיד לפנותו כו'. ודעת רבינו כדעת ההלכות דבעינן ביטול גמור וסברת י"א משום דקתני בהדיא בית שמלאוהו עפר ובטלו בטל משם אינו ראיה והא דקתני בטל אינו אלא לאפוקי עפר סתם ובחידושי ריטב"א פ"ק דסוכה כתב אף שמדברי הרי"ף נ' דבעי ביטול ממש העיקר כי"א, כ"נ לענ"ד שהוא דעת רבינו במ"ש ואצ"ל עפר ובטלו היינו שאין דעתו לפנותו לעולם וסתם עפר דאינו מיעוט היינו שלא נראה מדעתו שאין דעתו לפנותו וכ"מ מדברי רבינו בה' טומאת מת פ"ז ה"ו שכתב שם בית שמלאוהו עפר או צרורות ה"ז בטל להבית משמע דלא בעי ביטול בפירוש רק אם נראה מדעתו שאין עתיד לפנותו ה"ז בטל ועי' בתויו"ט פט"ו מאהלות עלה דהך מתני' ובס' ש"ל כנ"ל: