קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי נחום טרייביטש
פרק ב · הלכה ב
אנדרוגינוס כו'. עי' השגת הראב"ד כ' הה"מ המחלוקת הזה הוא מחלוקת תנאים. ובס' יום תרועה ר"ה דף כ"ט ע"א כתב דיש לתמוה על הה"מ שלא נמצא סברא זו דחציה זכר וחציה נקבה בגמרא דידן ורק בירושלמי הביאו מרן הכ"מ פ"ד מהלכות תרומות דין ט"ז ודבר זה לא נמצא בביאור רק בירושלמי כפי פי' הראב"ד שם והראב"ד שהשיג כאן אזיל לשיטתו אבל לשיטת רבינו דס"ל בכ"ד שהוא ספק א"ש דמוציא מינו. גם מה שחילק הה"מ בין אנדרוגינוס שהוא בי"ש קשה שהרי טעם הראב"ד הוא לפי שיטתו דס"ל דהירושלמי א"ל דאנדרוגינוס שבעל אנדרוגינוס אחר פסלו לנבעל מן התרומה משום צד נקבות שיש בו הרי דאין לחלק בין בי"ש בין בי"א ע"ש. ובאמת י"ל לפי קושית הראב"ד על רבינו דהוי דומיא לח"ע אם כן גם לעצמו אינו מוציא והא דנקט הראב"ד בלשונו אינו מוציא לא את מינו ולא את שא"מ לאו דוקא וכן מוכח מדברי הב"י בא"ח סי' תקפ"ט וע"ז יפה כ' הה"מ די"ל דל"ד לח"ע דהתם בי"א הוא משא"כ באנדרוגינוס דבי"ש נחשב כ"א ח"ז וממילא דנם לעצמו מוציא משא"כ בדבר התלוי בי"א א"א לקרותו מין אחד דאולי חלק עבדות של זה אינו חזק כ"כ כמו של חבירו אמנם קושיתו הראשונה צ"ע. ועי' מה שאכתוב בזה בס"ד בפ"ב מהל' אישות: