קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי נחום טרייביטש
פרק כט · הלכה יב
היה אוכל בשבת. כתב הראב"ד והוא שאין לו אלא אותו הכוס, ועי' הה"מ טעם ומחלוקת רבינו והראב"ד, לשיטת הראב"ד דהבדלה ובה"מ שתי קדושות הם ומש"ה בעי' שלא יהיה לו אלא כוס אחד, וכ"ה שיטת רש"י במתני' ר"פ אלו דברים ד"ה בש"א נר ומזון מי שאין לו אלא כוס אחד. ומאוד אני תמה על הגאון בצל"ח שכתב לתמוה על רש"י דאטו אם יש לו הרבה כוסות מחוייב לברך על אחד ולהבדיל על אחר ע"ש, וכי נעלם ממנו שזו היא שיטת הראב"ד פה וכ"כ הרשב"א בחידושיו ומה שהקשה רש"א שם יראה דדעת רש"י דגם דמסקינן אליבא דב"ש דבה"מ אינה טעונה כוס דוקא ביחיד אבל בשלשה דאיכא ברכת זימון אפשר דגם ב"ש מודו ועי' בתוס' פ' ע"פ וברכות דף ל"ז ע"א ד"ה נתן וכו' ובברייתא דשם משמע דמיירי ביחיד כמ"ש בחידושי רשב"א מדקתני הנכנס לביתו ומה גם לפ"מ שכתב עוד שם ברשב"א דאפשר לחלק סעודתו וא"כ שפיר מקשה על ב"ש וצ"ל תנאי אליבא דב"ש ופלוגתא דמתני' י"ל דמיירי בכבר אכל בג' ונתחייב בזימון וגם ב"ש מודה דצריך כוס ול"ק קושית הרש"א. ועפי"ז מיושב קושית התוס' פסחים דף ק"ב ע"ב ד"ה מיתיבי ע"ש שתירצו בדוחק ולדברינו י"ל דבמתני' ידע דאין לו שאני כיון דמיירי בג' שנתחייבו בזימון וטעונה כוס התירו לו לומר שתי קדושות אבל בברייתא דקתני הנכנס לביתו דמיירי ביחיד ואין הכוס חיוב כ"כ לא היה ס"ל למקשה דידחה איסורא דאין אומרי' שתי קדושות וק"ל: