קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי נחום טרייביטש
פרק כד · הלכה י
בה"ש אלא בעצמו של יום וכו' אבל בה"ש וכו'. הא דהאריך רבינו כ"כ וכפל בלשונו אבל בה"ש נ"ל מכאן לפשוט ספיקותו של המג"א בסימן שמ"ב אם במ"ש בה"ש נמי לא גזרו משום שבות דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא דמספיקא לא פקעי קדושה ע"ש, ורבינו בא להורות לנו דלא גזרו גם במ"ש ומש"ה כתב דלא אסרו אלא בעצמו של יום ומש"ה כתב ישנה אבל בה"ש הכוונה על בה"ש דמ"ש. ומ"ש בס' אמתחת בנימין בפ"ד דדמאי מ"א בתוי"ט ד"ה חשכו וכו' אבל בה"ש במ"ש אוכל על פיו מפני שלא נגמר היום ונראה לו ראיה מכאן דבה"ש דמ"ש גזרו משום שבות דאל"ה ליתסר נמי בה"ש כיון שיכול לתקן דהא מעשרין את הדמאי בה"ש ע"ש. וראיה זו יש לדחות דאע"ג דיוכל להפריש בה"ש מ"מ אינו אלא על צד הדוחק כמ"ש רבינו כיון דעכ"פ יש כאן קצת איסורא לא חייבוהו חכמים והקילו להאמין את ע"ה כיון דאכתי אימת שבת עליו כמו במדומע כנ"ל ועי' בשעה"מ. ודע שכתב הרע"ב עירובין פ"ג מ"ג אפי' לרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות בה"ש לא גזרו באיכא תרתי כגון טלטול הסכין וחתיכת חבלים אפי' רבי מודה דגזרו וכ"נ מדברי התוס' מסכת שבת דף קנ"ה ע"א ד"ה למטה וכו' במ"ש א"נ כרבי דאמר כ"ד שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש ודבריהם תמוהים מאוד כמ"ש בס' מעיל צדקה. ולפ"ד הרע"ב מיושב דגם שם יש שני דברים שימוש באילן ומוציא מכרמלית ובחידושי ריטב"א עירובין כתב עוד סברא היכא דצריך להניד האילן עצמו אף לרבי אסור וא"נ מדברי רבינו פה מדמתיר לעלות באילן להביא לולב: