קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי נחום טרייביטש
פרק כ · הלכה א
לפיכך וכו'. מלשון לפיכך שכתב רבינו נראה מדבריו דמשווי שביתת בהמתו למחמר בהדי הדדי ואם במחמר יש אזהרה בכל שביתת בהמה הוא בכלל אזהרה לפי הבנת הה"מ והוא העיקר והתוס' בר"פ במה בהמה כתב דשביתת בהמה הוא רק עשה דלמען ינוח ומחמר הוא בלאו והתוס' ורבינו פליגי בזה והלבוש באו"ח סימן ש"ה כתב דשביתת בהמה הוא בכלל אזהרה והא"ר השיג שם עליו מדברי התוס' ורבינו פה. ול"נ דאדרבה דהלבוש דייק כן בדברי רבינו כמ"ש וכ"מ בדברי הר"ן שהביא הכ"מ ה"ג ונ"מ אי אמרינן שביתת בהמה גם ביו"ט אסור דאי אמרינן דשביתת בהמה אינו אלא עשה דלמען ינוח האי קרא לא נאמר אלא בשבת כדמשמע בירושלמי פ"ק דביצה משא"כ אי שביתת בהמה בכלל אזהרה דל"ת כל מלאכה גם גבי יו"ט הוא בכלל ל"ת כל מלאכה דלמידין משבת ושיטת רמ"א באו"ח סימן רמ"ו ס"ג דאין שביתת בהמה ביו"ט וביש"ש חולק י"ל דפליגי בזה וראי' מהירושלמי שהביא היש"ש יש לדחות די"ל דהירושלמי ס"ל כמ"ד בבבלי דמחמר אחר בהמתו בשבת חייב חטאת ולדידיה ודאי דאין לחלק בין שבת ליו"ט. ודע דהרע"ב בפ"ק דשבת במשנה דאין שורין דיו כתב טעם שביתת בהמה בשבת משום צער ב"ח ועי' בשו"ת צ"צ בק"א מ"ש הרע"ב הוא נובע מהמכילתא והוא בתוס' פ' כל כתבי דף קכ"ב וכתב שם כיון דמשום צער ב"ח הוא אין חילוק בין שלו לשאינו שלו וא"כ אינו מועיל הפקר ע"ש. ודבריו צ"ע דשביתת בהמה דודאי אין כאן איסור תורה כ"א בבהמה שלו כדמוכח בגמ' ע"ז דף ט"ו ובר"ן שם מפורש כן להדיא שכתב ליישב קושית התוס' הא דנקט הגמ' משום מחמר ולא נקט שביתת בהמה משום דבשביתת בהמה אינו מוזהר כ"א על שלו משא"כ במחמר אחר בהמתו מוזהר גם על של חבירו ואף בזה כל הפוסקים חלקו עליו דגם במחמר לא מוזהר כ"א על בהמה שלו דהא כתיב שורך משמע דשורו בעינן וע"ש בצ"צ סימן ל"ה מ"ש שם שהורה לתושבי עירנו פה ק"ק נ"ש אשר יש מהם מחייתם שמחזיקים סוסים ועגלות ומוליכות משאות למרחוק בשכר ויש להם נכרים שכירי חודש על איזה אופן שלא יהיה איסור שביתת בהמתו והורה להם לאסור בכל ענין ע"ש שהאריך. ובאמת יש להזהיר העם ע"ז ואין לסמוך על מ"ש הרז"ה בפ"ק דע"ז איכא מ"ד ביום ה' בסתם מותר להשכירן ולהשאילן מ"ד אכלים לב"ש שמצווה מן התורה על שביתתם ולא אמרו אלא בע"ש אבל בה' מותר שכבר סתר הרמב"ן שם דבריו ודבר זה מוכח בכ"ד דאין מקום להתיר בזה דהרי אסרו מכירה בכל ענין משום גזירה דשו"ש בפרט אם אמרי' הטעם משום צער ב"ח אינו דומה לשביתת כלים ואין להתיר כ"א באופנים המוזכרים בש"ע או"ח בסי' רמ"ו ע"ש: