קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי נחום טרייביטש
פרק יח · הלכה כז
זרק כזית אוכלין. הה"מ הקשה על רבינו למה לא נקט תרומה ועי' מל"מ שכתב דלא היה בגי' הרמב"ם לפי שיטתו בפ"ד מהל' טומאת אוכלין דדעתו כשיטת רש"י דאוכל מקבל טומאה בכ"ש וע"ש, ועי' רש"א בפ' המצניע שם ברש"י ד"ה בהדדי, ובס' מרכבת המשנה כתב לישב הגירסא גם לשיטת רבינו ע"ש. ולפי דרכו י"ל בפשוט ע"פ מה דמשמע בירושלמי שקלים דבר קפרא ס"ל דאין ולד טומאה כלל בחולין ד"ת עי' בתוי"ט פ"ח דשקלים שהבין כן ובתרומה ודאי דמודה א"כ י"ל דמש"ה נקט תרומה אליבא דכ"ע גם לב"ק א"כ בחולין מה הועיל לטמא אחרים אבל בתרומה הועיל ורבינו לטעמיה דספק דולד הוי דבר תורה, ועי' מ"ש בזה באריכות בש"י שם:
ודע דבחידושי רשב"א מקשה הא בשעת עקירה לא היה שם אלא כזית ואינו חשוב והא אנן בעינן עקירה והנחה בדבר חשוב ותירץ י"ל עקירה צורך הנחה היא וכיון דבשעת הנחתו יהא חשוב אף עכשיו חשבינן ליה כדבר חשוב דהא לצורך אותו הנחה עקרי' ע"כ. וסברא זו נכונה אם יודע בעת זריקה שיש בבית אוכל להצטרף א"כ אז שפיר י"ל כיון דגבי הנחה הוא חשוב והיה דעתו לזורקה לשם לצירוף עקירה צורך הנחה משא"כ אם לא ידע כלל שיש אוכלין שם בבית א"כ אם לאח"כ בהנחה נצטרף הוי כמו כסבור רה"י ונמצא רה"ר וכמ"ש רבינו פ"א הלכה ח' ק"ו אם נתכוין לדבר המותר וכו' ע"ש. אף שגם הרז"ה כ"כ גבי הוציא גרוגרת לאכילה וצמקה ונמלך עליה לזריעה אפי' צמקה וחזר ונמלך עלי' לאו דיחוי הוא שהרי לא חסרה משיעור שמתחייב עליו בשעת הנחתו דההנחה היא סוף המלאכה דמיחייב חטאת ובתר השתא אזלינן עכ"ל ע"ש, התם עכ"פ בתחילת עקירה היתה כוונתו לעקירה שמתחייב בה משא"כ בזורק בפחות מכשיעור, ובדוחק גדול יש לחלק בינתיים וצ"ע אי מיירי בכה"ג שכתבתי כיון שמטמא התרומה ואזלה לשריפה א"כ היאך יתחייב הא הוי מקלקל ודוחק לומר דמיירי בתרומת חבירו ומתכוין לעשות נקמה כמ"ש רבינו בפי"ז דחייב כה"ג דהא כתב הה"מ בפ"ח ה"ה דלא רצה למנקט ר"א מה דשרי ע"ש. ואפשר לומר דנ"מ אם היתה תרומה כבר ס' טמאה וכר"י מ"ח פ"ה דתרומות דיניחנה במקום התורפה דאדרבה מתקן הוא וכס"ד דגמרא בכורות דאפי' בידים משא"כ לפי המסקנא שם וגם לפי מה דקיי"ל כר"ג כמ"ש רבינו פי"ב מתרומות ומש"ה לא ביאר רבינו בתרומה. ועי' מ"ש בס"ד פ"ד מהל' ט"א הל' א':