קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי נחום טרייביטש
פרק יא · הלכה א
השוחט. עי' לח"מ ועי' מ"ש בש"י מסכת שבת דף ל' ע"א ד"ה רשב"ל אמר דטעם רבינו משום דכל אמוראי בירושלמי לית להו בשחיטה משום צובע ומש"ה פסק כשמואל וע"ע שם מ"ש ליישב דברי רבינו שהוכיח כן מסוגיא דחגיגה ע"ש:
לפיכך אם העלה דג וכו'. מש"כ רבינו פה משום חונק בירושלמי שבת דף כ"ח ע"א ההן דצייד כוורא וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר ומסתמא כ"ה בהושיט ודלדל והה"מ כתב גם בהושיט טעם משום נט"ש ועי' שם בק"ע ד"ה כל, וע"ע בתוס' מס' ע"ז דף כ"ו ע"א ד"ה סבר ר"י שכתב הא דהושיט ידו למעי בהמה חייב משום עוקר דבר מגדולו דהוא תולדה דגוזז וצ"ע על התוס'. ונ"מ בין הטעמים לפמ"ש לעיל פ"ז בשם הריב"ש דבגוזז לכ"ע אפי' אצל"ג חייב, ועוד כתב התוס' שם לדינא אם כלו לו חדשיו א"נ ביושבת על המשבר שכבר נעקר לצאת אין כאן משום עוקר דבר מגדולו, ואפשר דל"פ היכא דדלדל וחי חייב משום קוצר ורבינו מיירי היכא דהפילה כמ"ש הה"מ: