קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי נחום טרייביטש
פרק י · הלכה כב
המשלח כלבים. עי' הה"מ שפי' רבינו בהא דמחלק הגמ' בין אובצנא היפך פירש"י ואינו מוכרח עי' מ"א סימן שט"ז מה שלמד בדברי הכלבו דלאיסורא לא בעי' דעבד מעשה והכלבו לא מיירי לענין חיוב ועי' א"ר שם שבדברי הכלבו מבואר כדברי רבינו דז"ל שם דף כ"ח וכן המשלח כלבים לרדוף אחרי הצידה ורדף כדי שיגיע הכלב לתופסה חייב וא"כ הן הן דברי רבינו ועי' בס' ברכי יוסף. ומקור דין רבינו לא העירו בו ראשונים ובס' מרכבת המשנה כתב דרבינו חידש כן מדעתו דלא מצא שום תולדה לצידה בע"א. ולא נהירא כלל, וגם לענ"ד אם נפל תינוק או ד"א במים ופרס מצודה להעלותו דהוא תולדת צידה כדמשמע במנחות דף ס"ד ואפשר דלמד רבינו דין המשלח כלבים וכו' מהא דקיי"ל גבי צידה צבי שנכנס לבית ונעל בפניו דחייב כמ"ש בהלכה שאח"ז והוא ממתני' אע"ג דלא עבד איהו הצידה כלל רק שנעשה ממילא ואפ"ה כיון דהוא נעל הדלת חייב כ"ש כאן דעשה מעשה בתחלה ובסוף ועל ידו נגמרה הצידה דחייב ואף דין זה דנעל נלענ"ד דאינו אלא תולדה ודו"ק וצ"ע: