קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות שבת· רבי נחום טרייביטש
פרק ו · הלכה יז
המשתתף עם הנכרי ואם לא התנו. כ' הה"מ ורבינו לא הזכיר הא דתני' בברייתא ע"ז דף כ"ב ואם באו לחשבון אסור ונראה שהוא מפרש כפירש"י שם וכו'. וכוונתו מבואר דאם מפרש כפירש"י א"כ רבינו לא הוצרך להזכירו דהא כפל לשונו וסיים אא"כ התנה דהוא שפת יתר א"ו דבא רבינו להורות דאין היתר כ"א בהתנו דוקא אבל בלא התנו אין כאן היתר ופסק האבעיא לחומרא משום דאיסורי דשבת שאני ומחמירין בספק ועוד דמשמע בגמ' דאסור ודו"ק:
והרב הש"ך ביו"ד סימן רצ"ד תמה על הה"מ מדברי רבינו פ"י מהמ"א דמפרש ואם באו לחשבון כפי' הראב"ד שמביא הר"ן דקאי על התנו וע"ש שמפרש פירוש אחר נגד דברי הה"מ, וסיים והר"מ כאן מבליעו בנעימת לשונו שכתב אם מעט אם הרבה וכו' ע"ש, ולא משמע כן מדברי רבינו, דהא העיקר לענין שבת אתמר ולמה כאן מבליעו ובהל' מ"א ביאר הדברים בארוכה. ולענין קושית הש"ך כבר הרגיש בל"מ שם וכתב שדבר זה מסברא נ"ל לרבינו ז"ל והעיקר כדברי הה"מ, ומ"ש הש"ך שם ליישב קושית התוס' לדעת הראב"ד קצת דוחק, וביותר לפמ"ש הט"ז שם, וליישב קושית התוס' לדעת הראב"ד צ"ל דקושית הגמרא הוי כי היכא דאשמועינן איסורא דבאו לחשבון ה"נ הו"ל לאשמועינן הך דינא דסתמא ולא לסמוך אדיוקא דרישא דיש לדחות. ודוק קצרתי: