קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור· רבי נחום טרייביטש
פרק א · הלכה ב
כללו של דבר כו'. ז"ל הרי"ף פ"ק דביצה אבל יוה"כ צריך אפילו עירובי חצירות ושתופי מבואות כשבת דתניא אמרו להם ב"ה לב"ש א"א מודים שמערבין לגדול ביוה"כ אע"פ שחייב בתענית ואסור לו לאכול כך מערבין לנזיר ביין שמעת מינה דבין ב"ש ובין ב"ה דמערבין ביו"כ ע"ח ותחומין כשבת ע"כ וכ"פ רבינו בפ"ח מהל' עירובין ה"ד. כוונת האלפסי בראיה זו דלא תימא אליבא דב"ה למ"ד דס"ל לב"ה עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו"ט אמרינן נמי דאין עירוב והוצאה ליוה"כ וכמ"ש בס' ט"א במתניתין דמגילה דתנן אין בין שבת ליו"כ וקשה על רפרם האיכא עירוב והוצאה אלא דרפרם מודה אליבא דב"ש דס"ל עירוב והוצאה ליו"ט ק"ו ליוה"כ ומוקי למתני' כב"ש ע"ש לזה בא הרי"ף לסתור את זאת דע"כ גם לב"ה מוכח דיש עירוב והוצאה ליו"כ וע"פ דברינו מיושב קושית הב"ח או"ח סי' תרי"א שכתב דיש מקום לדחות ראיית הרי"ף דוקא ע"ת בעי אבל לא ע"ח ע"ש דכל ראיית הרי"ף אינה אלא לדחות דברי רפרם אליבא דב"ה כמ"ש ומה שהביא הב"ח שם בשם רש"י בשבועות פ"ג דא"ל דהלכה כרפרם קשה טובא ממתניתין דאין בין שבת ולפמ"ש בספרי ש"י ביומא פ"ו ד"ה עתי אפילו בשבת וע"ש ליישב סוגיות הסותרות יומא וכריתות דהדברים תלוים בפלוגתא אם אמרינן טומאה הותרה או דחויה מיושב דברי רש"י: ולענין מה דמשמע פה בדברי רבינו דיש חילוק מלאכות ליוה"כ לחייב על כל מלאכה ומלאכה ובירושלמי פרק ג' דשבועות משמע להדיא דאין חילוק מלאכות ליוה"כ עמ"ש בזה פ' אלו קשרים ד"ה ברם כר"י בס' ש"י באריכות: