קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי נחום טרייביטש
פרק ב · הלכה ח
עיין בכ"מ מ"ש בשם הר"ר מנוח כו' לא שיקרא בלבו. פירוש דאם קרא בלבו לבד ולא הוציא בשפתיו הוי הרהור בעלמא ואנן קיימ"ל בדאורייתא הרהור לאו כד"ד כמו שכתב הרז"ה בסוגיא דהרהור כד"ד לדחות מי שרוצה לדמות פלוגתא דהרהור כד"ד לפלוגתא דר' יוסי ור"י אם לא השמיע לאזנו ע"ש, ובזה מתורץ דבירושלמי בפ"ב מקשה על הא דאמרינן הלכה כדברי שניהם להקל אמאי צ"ל הלכה דהא סתם לן תנא להקל מביאו בחידושי רשב"א ונראה דתלמודא דידן לא חש לקושיא זו דסד"א כיון דאנן קיי"ל הרהור לאו כד"ד א"כ אם לא השמיע לאזניו לא יצא קמ"ל כחילוקו של הרז"ה. כתב בכנה"ג א"ח סימן ס"ב וז"ל השומע ק"ש ולא קרא יצא י"ח הרא"ם ח"א סימן ע"א ובסימן מ"ב כתב בשם הר"ם אלשקר ז"ל שלא יצא ועיין בהשגת הראב"ד על בעל המאור בפ' הי' קורא הובא בס' תמים דעים סימן ר"ט וריא"ז כתב שאפילו הרהר בלבו יצא ע"כ: