קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי נחום טרייביטש
פרק ב · הלכה א
הקורא כו' בפסוק ראשון כו' והשאר כו'. עיין בכ"מ מה שהקשה על רבינו הא אפילו למאי דהוי ס"ד למ"ד א"צ כוונה קורא להגיה לא יצא וכ"ש לדידן ע"ש מ"ש והיא הנותנת וקצת דוחק. ולי נראה דרבינו הכי מפרש גם להס"ד בשאר אפילו קורא להגיה ג"כ יצא דהנה דעת רבינו בהא דתני בברייתא שמע ישראל וגו' צריך כוונת הלב דברי ר"מ הך צריך פירושו דלא יצא אפילו בדיעבד ואין כן דעת הרשב"א בחידושו אלא פירושו דצריך היינו לכתחילה ורבינו דחק ליה לפרש דלא כהרשב"א משום דלשון הברייתא משמע הכי כיון דדריש להו מקראי. והנה הרשב"א הקשה בחידושיו מאי קשיא לתלמודא ש"מ מצות צ"כ דילמא מיירי מתני' בפסוק ראשון ולכ"ע צריך כוונה ותי' בדוחק ע"ש והר"ם ז"ל היה מפרש דס"ד דתלמודא כיון דלא ידע מהברייתא דר"מ ורבנן הגם דמצד הסברא פסוק ראשון ודאי דצריך כוונת הלב דהיא עיקר קבלת מלכות שמים אבל היה ס"ל דבדיעבד יצא וכמו דס"ל להרשב"א לפי האמת ומעתה שפיר קא קשיא ליה הא במתני' קתני אם כיון לבו יצא דמשמע מינה אם לא כיון לבו א"י אפילו בדיעבד ושפיר קאמר ש"מ מצות צ"כ דאל"כ אלא דבשאר מצות א"צ כוונה א"כ די לנו לומר בק"ש דלכתחילה בעי' מיהת כוונה אבל לא לעכב בדיעבד והגמרא משני דמש"ה קתני במתניתין לשון יצא דאיירי בקורא להגיה משא"כ אם קורא בתורה כדרכו באמת יצא בדיעבד וכ"ז בפסוק ראשון ובשאר אפילו להגיה יוצא בדיעבד דמזה לא איירי מתניתין אבל להמסקנא דידעו מברייתא דסובר הר"מ דפשטא דלישנא משמע אפילו בדיעבד כמ"ש וא"כ שפיר פירש רבינו דבפסוק ראשון אפילו בקורא בתורה כדרכו ג"כ לא יצא בדיעבד אבל בשאר אפילו קורא להגיה יצא כמו להס"ד וזה הפירוש נראה לי ברור בס"ד: