קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות קריאת שמע· רבי נחום טרייביטש
פרק א · הלכה יג
ומברך לפניה ולאחריה כל היום כו'. וי"א עד חצות. ומסקנת הש"ע או"ח סימן נ"ח כרבינו האי עד ד' שעות ודעת רבינו שכל היום זמנה מפני שסובר כמו שכתב הכ"מ דק"ש זמנה כל היום מן התורה כמו דדרשינן בשכבך כל זמן שבני אדם שוכבים כן ה"נ דרשינן ובקומך כ"ז שבני אדם עומדים והא דקשה ע"ז מהא דאמר בגמרא דף י"א א"כ נימא קרא בבוקר ובערב ומאי קושיא הא בוקר ודאי דלא הוי כל היום ע"ש, נלענ"ד דאדרבה משם ראייה לדברי הכ"מ דלכאורה קשה למה לא משני הגמרא הך קושיא על ב"ה אלא נראה דב"ש לטעמייהו דס"ל כר"א עד אשמורה ראשונה דר"א מתלמידי דב"ש וכמו שכתבו התוס' בפרק משילין בשם הירושלמי וא"כ דרשי בשכבך כל זמן שבני אדם הולכים לשכב א"כ גם ובקומך הכי משמע שפיר קאמר נימא קרא בבקר כו' וב"ה כחכמים ס"ל דדרשי כ"ז שבני אדם שוכבים וא"כ באמת מה"ט לא מצי למכתב בקר כקושיית מ"א. ועי' במ"ר דלאו דוקא קאמר לכתוב בקר וערב אלא יום ולילה ועי' ר"פ תמיד נשחט:
והוי יודע דענין השעות האלו האריכו האחרונים אי חשבינן להו שעות זמניות ורובם הסכימו כן כמ"ש הרע"ב והרמב"ם בפי' המשנה ריש ברכות דחשבינן לשעות זמניות וכ"ה עיקר לדינא ועיין בספר עטרת ראש הרחיב ביאור ובספר לחם שמים ראיתי שכתב וז"ל ואפשר עד שעה שמכה זוג המקשקש בזמנינו ט' רשאי עדיין לקרות הברכות ולא הפסיד הברכות אליבא דכ"ע. ונראה לתלות דבר זה במחלוקת הלבוש והמע"מ שהבאתי דבריהם בהלכה א' אי אמרינן במקום ס"ס ספק ברכה להחמיר שיברך ה"נ איכא ספק ספיקא דחשבינן לשעות זמניות או לא ואפילו את"ל דחשבינן לזמניות דילמא קיימ"ל כשיטת הסוברים עד חצות לא הפסיד הברכות וא"כ לפי מאי דמסיק בספר בני חייא לברך במקום שיש ספק ספיקא א"כ כל אדם רשאי לסמוך על זה שלא להפסיד הברכות: