אור ברסלב

קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות עירובין· רבי נחום טרייביטש

פרק ו · הלכה יז

הלכה טו

הנותן עירובו בבה"ק אינו עירוב. וז"ל הטור או"ח סימן ת"ט צריך שיהיה העירוב במקום שיוכל להגיע אליו בה"ש אבל אם אינו יכול להגיע אליו כגון שהוא כהן והעירוב בבה"ק אינו עירוב וכתב הב"י מתני' מערבין לכהן בבית הפרס ר"י אומר אפי' בבה"ק וכתב הרא"ש בשם הר"מ דאין הלכה כר"י אע"פ שהוא מיקל בעירוב וכ"פ הרמב"ם וכו' ומשמע מדברי רבינו דלישראל נמי אם נתן עירובו בבה"ק אינו עירוב כמ"ש רבינו הטעם שהוא אסור בהנאה וכמ"ש רש"י שם בגמ' גבי אסור לקנות בית באה"נ ואפי' בישראל נמי אסרו רבנן והא דתני כהן להודיעך כחו דר"י וכו' ורבינו שכתב דלכהן דוקא הוא דאינו עירוב צ"ל דמשמע ליה דלא אצטריכין לאוקמי פלוגתייהו בהכי אלא כי היכא דלא נצטרך לומר דמ"ד מצות לאו ליהנות ניתנו או מ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה כתנאי אמרוהו למילתייהו ומש"ה אמר תלמודא דכבר אפשר לפרש פלוגתא דר"מ ורבנן בגוונא דלא נהוי הני מימרי כתנאי אבל לפום קושטא דמילתא לא מפקינן מתני' מפשטא אלא אמרינן דדוקא לכהן הוא דאמרו רבנן דאינו עירוב ופליגי במצות דלאו ליהנות ניתנו או באין מערבין אלא לד"מ ע"כ. ופי' דבריו נ"ל דהכי כוונתו דלפי מאי דקיי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו ואין מערבין אלא לד"מ שוב לית לן סברת הגמ' דניחא ליה למקני ביתו וטעמא דרבנן דאסרו משום דבכהן הוא וס"ל כרבי דאהל זרוק לאו שמי' אהל ומ"ש ופליגי במצות וכו' קאי אדלעיל מ"ש דלא נהוי הני מימרי כתנאי ע"ז קאי. ולולא דמסתפינא הוי אמינא דדברים אלו מן ופליגי עד מצוה צריך להיות קודם אבל לפום קושטא דמילתא והב"ח כתב על הב"י ותימה גדולה דאפי' את"ל דפליגי בהני מ"מ פליגי בקניית בית באה"נ במקום מצוה א"נ לא פליגי אלא בדבר רשות מ"מ כיון דלרבנן אינו עירוב משום אה"נ ודאי דאפי' לישראל נמי אין עירוב וא"כ קשה למה כתב רבינו דוקא לכהן הא לרבנן דהלכתא כוותייהו אף לישראל אסור ע"ש ולפמ"ש דברי הב"י כנים וברורים וע"ש בסוגיא ומהרש"א בפירש"י שם בד"ה אסור לקנות דגם דעת הרמב"ם בבה"ק לכהן ודאי דאסור דאהל זרוק לא שמיה אהל. ודע דהפ"י כתב במס' סוכה בפ' הישן דאף למ"ד אהל זרוק לא שמיה אהל מה"ת שמיה אהל הוא אלא מדרבנן החמירו ע"ש, וקשה אם מדרבנן הוא למה אין מערבין בבה"ק דהא בדרבנן לא החמירו כמו בכרמלית אמנם לק"מ דלאו בכל מילי דרבנן הקילו כדאמרינן בגמ' נתנו בראש הקנה או הקונדס כו' גזירה שמא יתלוש כמבואר בדברי רבינו בהל' י' ואע"ג דמדרבנן הוא וצ"ל כיון דהוא דבר השכיח שיקטום א"כ גם באהל זרוק החמירו רבנן וביותר לפי מה דאמרי' במס' נזיר דף נ"ה דיש מקום לגזור גזירה שמא יוציא ראשו ורובו והוא דבר השכיח שפיר מחמרי' אפי' בדרבנן ואין כאן מקומו להאריך בזה. וכ' המג"א שם וז"ל [אות א'] צ"ל דמיירי בקבר של בנין דאילו נתנה בקרקע בה"ק שרי דקרקע עולם אינו נאסר כמ"ש ביו"ד סי' שס"ד ובס' יד דוד כתב לפמ"ש הב"ח ביו"ד סי' שס"ח דאפי' שלא במקום קבר אפי' אויר בה"ק אסור שוב לא צריכין לדברי המג"א וכ"כ בס' שער זקנים הנדפס מחדש דף צ"ח אבל העיקר נראה כמ"ש המג"א משום דאף אי אמרי' כדעת הב"ח מ"מ אין בו כ"א איסורא מדרבנן ובמקום מצוה אפשר דלא גזרו. ועפ"ז יש מקום לומר הא דנקט המתני' כהן לפי האמת י"ל דוקא כהן משום דאף דמסקינן דאסור למקני בית באה"נ מ"מ מיירי בנייחא באויר ואינו אלא מדרבנן ובכהן דוקא החמירו משום דיש כאן עוד איסור דאף אם אהל זרוק לא שמי' אהל מדרבנן כמ"ש הפ"י ואף אם אהל זרוק שמי' אהל מ"מ יש לחוש דלמא יוציא ראשו ורובו וכמ"ש א"כ מש"ה החמירו רבנן ודמי למ"ש הרע"ב דאף דרבי לא גזיר על השבות בבה"ש בדבר שיש בו ב' אסורים מחמרי' כן ה"נ משא"כ בישראל דאין כאן כ"א דאסור למקני ביתו באה"נ ולא החמירו במקום מצוה ומיושב שיטת הטור ודו"ק:

תוכן העניינים

קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה