אור ברסלב

קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי נחום טרייביטש

פרק ז · הלכה ו

הלכה ה

מפני שחזקתן כו'. להבין דברי רבינו עיין בגמ' רפ"ג אי דנעבדין. ועיין בר"ן שפי' דגזר ר"מ ש"מ כו' וחכמים דפליגי בא"מ מודה רבנן דאסור כו' ע"ש ולפירוש הרמב"ן ג"כ י"ל כן ע"ש ודוק ורבינו פה שכתב דחזקתן משמע בידוע מותר ולכאורה הא עכ"פ יהיה אסור מצד גזירה. וצ"ל דרבינו פירש כמ"ש הר"ן דשמואל חולק עם ר"י ולא מצינו כלל גזירה בידוע כו' וצ"ל דתרי אמוראי נינהו אליבא דר"י כמ"ש המל"מ ע"ש ובאמת זה דוחק גדול מנ"ל לרבינו לעשות פלוגתא. ונראה ליישב דע"כ הוכיח פירושו מר"י גופיה דסובר דלאו בגזירה פליגי. ומקודם נבאר שיטת רש"י ותוס' ושיטת הרמב"ן ושיטת הר"ן ליישב כ"א על מקומו דהנה על פי' רש"י קשה קושית התוס' ואפשר דרש"י סובר כיון דחשיבא אחשבינהו כ"ה מסתמא עובדים ודוק. ורש"י לטעמיה ור"ת לטעמיה והא דתנן מצא תבנית יד י"ל דהנה לשיטת הרמב"ן הקשה הר"ן מ"ש הרמב"ן דמסתמא בכ"מ אסרינן לר"מ מצד הדין משום דחיישינן למעוטא דהא הוי הכא רובא דאיתא קמן גם ר"מ מודה, ונראה דע"כ לא שייך בסברא לומר דל"ח למעוטי היכא דרובא דא"ק אלא היכא דליכא סברא לצרף למיעוט משא"כ כשיש סברא לזו פשיטא דיש לנו לחוש מצד הדין גם ברובא דאי"ק ולפי"ז היה קשה לו להרמב"ן דמעיקרא תירץ ר"י שפיר דבגזירה פליגי ומי דחקו להו לשמואל ור"י לומר דוקא באנדרטא ובעומדים כו' אלא דהם באו ליישב התירוץ הא' דר"מ גזר גם בידוע וקשה אמאי וצ"ל כמ"ש הרמב"ן דגם סתם אסור ולזה בא שמואל ור"י ליישב קושית הר"ן דיש סברא לצרף למעוטי א"כ ודאי דסתמא אסור דמסתמא עובדין שפיר גזרינן ידוע שא"נ ג"כ אבל בשאר כגון מצא תבנית יד הגם די"ל דמסתמא אסר ר"מ מצד החומרא אבל לגזור כ"ה בידוע שא"נ היכא דלאו אנדרטא דליכא סברא לא גזרינן, ולפי"ז מיושב קושית התוס' ורמב"ן ורש"י בחדא שיטה קיימי דגזר ר"מ בידוע שא"נ ג"כ וממילא לרבנן ביש בידו מקל כו'. והנה בת"ח תמה על שיטת ר"ת דרבנן לא התירו כ"א אנדרטא וא"כ לישנא דמתני' קשה טובא דהו"ל לומר אלא א"כ יש בידו כו' ועוד מסוגיא דלקמן דמעיקרא סבר לסתום כו' ע"ש. ונראה דר"ת הכי מפרש הסוגיא הא דרבנן אמרו במתני' אינו אסור אלא כל כו' ה"פ דודאי גם בשאר אסרו רבנן אבל לא כר"מ דגזר גם בידוע שא"נ אטו מיעוט הא לית להו לרבנן דדוקא ר"מ לטעמיה דאזיל בכ"מ בתר מיעוט שפיר גזר אבל רבנן בסתמא מודים דאסור דמידי ספיקא לא יצאנו אבל באנדרטא אין כאן ספק דודאי לנוי עשוי אבל ביש בידו מקל דרובן נעבדין אזי מודו רבנן דגזרינן אפילו בידוע שא"נ וא"כ רבנן ה"ק אינו אסור כמו שאתה אוסר אפילו בידוע שא"נ אלא א"כ יש בידו מקל אז מודים אנחנו לדבריך לאסור אבל בסתמא ודאי אסור בכ"מ וא"ש לישנא דכל ומיושב קושית הת"ח היטב. וע"פ דברינו מיושב קושית מהרש"א ומהר"ם ג"כ בדברי התוס' ד"ה אמר רבה כו' דמ"ש לפרש לקושיא דרבה א"כ קשה מפני מה לא קתני וחכ"א אינם נעבדים אלא כל שיש בידם וע"ש. וגם על הירושלמי שמביאו התוס' בסד"ה באנדרטא ג"כ קשה קושיא זו כמ"ש בס' ל"ס ולפ"ז אתי שפיר דדוקא לפי מאי דס"ד דלא ידע כלל דגזרינן מקום דידוע שאינם עובדים אזי שפיר איכא למימר דאס"ד דרבנן ס"ל דא"נ הו"ל למימר א"נ כמ"ש התוס' ורש"י לעיל אבל מה דמסקינן דגזרינן א"כ גם רבנן גזרו כמ"ש א"כ לא מצי למנקט בדבריהם א"נ אלא כו' דאי הוי נקטו הכי ה"א א"נ וא"כ אינו אסור אלא במקל דנעבדין וגם בסתמא אבל בידוע שא"נ ה"א דמותר קמ"ל דאינו אסור כמו שאתה אומר דגזרינן אלא במקל כו' דאז מודים רבנן כמ"ש וגם הירושלמי ס"ל כן ומיושב שיטת ר"ת. ולבאר פירוש הר"ן דסבר דגזרינן ש"מ אטו אותו מקום כו' ותמה עליו בס' ת"ח דא"כ איך יפרש פירוש הגמ' לקמן מ"א ע"ב דקאמר ה"ה התם אימר עבדוה אימר לא עבדוה ולפ"ד הר"ן הא במקומו של ר"מ ודאי הוא ובשאר מקומות ודאי דאסרו רבנן. אבל נראה דלכאורה יל"ד בסוגיא דלקמן חדא קושית רש"י ותוס' דלמה מקשה מר"מ ולא מקשה מרבנן גופייהו ועוד מאי ס"ד דמקשה וכי לא ידע לחלק בין ספק לודאי ודוחק לומר דספק בטלום אינו ספק הרגיל. ונראה דהנה במקומו של ר"מ ג"כ י"ל דאינו אסור אלא מספק דהא נקיט במתני' פ"א בשנה וכו' וא"כ יש ספק אולי לא הגיע כלל עת העבודה ועיין בר"ן פי' המתני' דדוקא בהגיע לאותו מעלה כו' ע"ש א"כ למאן דסובר דאין איסורא אלא עד שיעבדו א"כ יש כאן ספק דאולי לא נעבד עדיין ולמ"ד דאסורין מיד אין כאן ספק. והנה לפי מה שתירץ ר"י לעיל דגזרינן ש"מ אטו מקומו של ר"מ א"כ מוכח דהוה ס"ל דמקומו של ר"מ הוא קרוב לודאי דאס"ד דיש ספק א"כ מה"ת לגזור רובא אטו מיעוטא אבל לשמואל ור"י דמוקי לה באוקימתא אחרינא לפי פירוש הר"ן א"כ בודאי דלר"מ אינו אסור אלא מספק וכמ"ש הר"ן. ומעתה י"ל דהמקשן היה ס"ל כרחב"י אליבא דר"י דטעמא דר"מ הוא מצד גזירה וא"כ שפיר מקשה דלר"י ע"כ במקומו הוא כמו ודאי ואעפ"כ בשברים מתיר ש"מ דר"מ מתיר גם בודאי א"כ ה"ה לרבנן אבל מדרבנן לחודא לא הוו מצי להקשות די"ל הא דאסרו במקל אינו אלא מספק כיון דרובא נעבדים במקל גזרינן גם ספק ולשיטת ר"ת בשאר ודאי דלא אסרו כ"א מספק וא"כ ידע לתירוץ הגמ' אבל מכח ר"מ שפיר מקשה. ור"י השיב דבאמת גם לר"מ אינו אלא מספק וכמו שפי' הר"ן אליבא דרבה בב"ח אמר ר"י דלאו בגזירה פליגי א"כ אין ראיה מר"מ דספק וספק הוא ולק"מ קושית הת"ח דר"י בעצמו השיב זה דפליגי אמוראי דלעיל בהדיה ורבה בב"ח השיב כאן דרבב"ח כיון האמת דאין כאן גזירה ומיושב היטב דברי רבינו פה דלא כתב לגזירה זו כלל ופסק כרבב"ח אליבא דר"י כדמוכח מתשובת ר"י כאן. ודוק היטב בכל הדברים האלה כי קצרתי:

תוכן העניינים

קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה