אור ברסלב

קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי נחום טרייביטש

פרק ד · הלכה א

פרק ד

אלא הדיחו את י"ע. ובגמרא סנהדרין (דף קי"א) ת"ר יצאו הן ולא שלוחן וכתב הפ"ח למה לא כתב הרמב"ם הך דינא המפורש בברייתא בלי חולק, עוד הקשה בהא דקיי"ל אין שליח לד"ע א"כ ל"ל קרא דהן ולא שלוחן הא מלתא דפשיטא הוא דלד"ע ל"א שלוחו שא"כ וכתב דהברייתא אתיא כשמאי הזקן דס"ל יש שליח לד"ע מש"ה לא הביא הרמב"ם דין זה. ובס' משנת חכמים סתר תירוץ זה הא עכ"פ צריכין לקרא לפטור המודחין וכתב הוא דהר"מ סמך על עצמו מ"ש בהלכה ה' ויאמרו להן נלך כו' משמע הן בעצמן ולא שלוחן וזה דוחק. ואפשר לומר דהך ברייתא דלמד מן ויצאו היינו משום דס"ל דאזהרה לעדים זוממין נפיק מקרא אחרינא אבל לפי מה דדרש בברייתא (דף ס"ג) ד"א לא ישמע על פיך אזהרה למדיח א"כ מגופיה דקרא משמע על פיך והרמב"ם מביא אזהרה זו וממילא ידענו:
אבל באמת נראה דגרסינן בתוספתא פרק י"ד בזה"ל לעולם מדיח בסקילה וגרסינן בירושלמי פ"י דסנהדרין הלכה ו' שנים שהדיחו שנים אותן שנים שהדיחו שנים מהו ליתן עליהם תורת המדיחים ותורת הנידחין. והפ"מ פירש דספיקא דירושלמי קאי על הך תוספתא אם לעולם דקאמר אפילו הדיחו אלו שנים שנים בלבד וכלומר דגם השאר הודחו מאחרים דאל"כ לא שייך הכא תורת הנדחין כלל או דלמא לעולם דקאמר בין שהודח רובה בין שהודח כולה על ידם אבל לאפוקי אם לא הדיחו אלא שנים אין עליהם תורת מדיחים אלא נדחין. והפר"ח כתב דספיקא של הירושלמי לאו לענין מיתה דודאי תורת המדיחין עליהם דחייב שתי מיתות נדון בחמורה אלא לענין ממון קא מבעיא ליה. ולענ"ד נראה בפירוש הירושלמי דהספק הוא אם אותן שנים הדיחו אחרים אם כולם נדונים כיחידים או כמרובים משום די"ל דאותן השנים הם צריכין להיות מדיחין את רוב העיר ואתיא בעיא זו כעין דבעיין בגמרא בבלי הודחו מאליהן מהו פירוש אנשי בליעל הדיחו שנים ושוב הודחו אחרים ע"י אותן שנים וקא מבעיא ליה הא דאמר שם הן ולא שלוחן או הפירוש הוא הן ולא שלוחן פירוש הם בעצמם צריכים להיות מדיחים הכל ולא שאלו שהדיח ידיחו אחרים או דלמא הפי' הן ולא שלוחן שמתחילה צ"ל שידיחו בעצמן שנים ע"י עצמן ולא ע"י שלוחם אבל כיון שהם בעצמם כבר הדיחו שנים שוב לא אכפת אם הם הדיחו אחרים אח"כ עד שהודחו רובם וכ"מ בגמרא דבעי לפשוט שם איבעיא מהא דקתני הדיחוה נשים כו' ולמה לא קא פשיט מהא דקתני הן ולא שלוחן אלא דפירוש הן ולא שלוחן גופיה קמיבעיא ליה וא"כ לפי מה דאסקינן בגמ' הודחו מאליהן לא מהני א"כ זה הוא הפירוש של הן ולא שלוחן פירוש שידיחו כולם ולא שיודחו מאליהם ע"י ששנים אחרים המודחים ידיחו אחרים ובזה אין כאן מחלוקת בין בבלי וירושלמי ורבינו שכתב בהל' ב' או שהודחו מאליהן היינו הך דינא דהן ולא שלוחן ולא קשה כל הקושיא ודו"ק:

תוכן העניינים

קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה