קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי נחום טרייביטש
פרק ג · הלכה ג
זביחה בכלל עבודה. עיין כ"מ. וא"ת אמאי לא מני נמי מקבל ומולק כו', נ"ל דמולק היינו זובח ומקבל לאו עבודה היא אלא אם זרק ותירוצו צ"ע עיין בת"ח שם. ולי נראה דהנה הא דכתב ברש"י שלפנינו דבשלמא מקבל ומולק לא קשה לן כבר כתב המל"מ דט"ס הוא ברש"י וצ"ל מוליך דודאי מולק חייב והביא שם ראיה בשם התוס' יומא (דף ס"ג) וכן כתב הת"ח שם אבל בחידושי הר"ן היה כתוב לפניו הגירסא שלפנינו ברש"י וסיים שם ואפשר לי לומר דכתב רש"י ז"ל הכי ה"מ מקמי דאית לן הבנין אב מזביחה אלא דהוי ס"ל לתנא משום דאשכחן בקראי הני עבודות נקטינהו תנא א"כ זריקה נמי אשכחן בקרא ומשני זורק היינו מנסך ומליקה וקבלה דלא אשכחן בקרא לא תני תנא, מיהו לבתר דעבדינן בנין אב מזביחה לכל עבודת פנים אף מולק ומקבל בכלל דבפנים הוי וחייב, הרי מנסך עביט של מי רגלים חייב אפילו אין דרכה בכך כיון דשם נסוך איתיה בפנים אע"פ שאין מי רגלים לא בפנים ולא בחוץ דרך עבודה א"כ כ"ש מליקה וקבלה וסיים שם כן נראה לי וצ"ע ע"כ. עפ"ז יש לנו לומר דשיטת רבינו כן הוא ולא חשיב מקבל ומולק משום דמק"ו דעביט של מי רגלים המבואר בהל' ד' ידעינן לה כנ"ל דלא ככ"מ: