אור ברסלב

קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות נערה בתולה· רבי נחום טרייביטש

פרק ב · הלכה יב

הלכה ט

לפיכך האומר אנסתי. עי' בכ"מ מ"ש בשם הנגיד ר"י ובמתני' פ"ג דכתובות משנה ט' האומר פתיתי כ' הרע"ב ל"מ וכו' והוא מהגמ' פי' דאין לומר דבאנוסה באמת מחייב ע"פ עצמו מכח סברת התוס' דף מ"א ד"ה וליתני וכו' דהא מזה הכלל דתני בסיפא מוכח דגם באנוסה אינו משלם ע"פ עצמו כיון דמשלם יתר על מה שהזיק ובזה מיושב מה דק"ק על התוס' שם אמאי לא מפרשים קושי' הגמ' הוי דאנוסה רבותא יתירא הוא דסד"א כיון דסתם אנוסה אית לה קול כמ"ש התוס' כתובות דף ח' א"כ סד"א דזה לא נחשבה הודאת עצמו כיון דעושה כן דירא דיבואו עדים ועי' ש"ך חו"מ סי' י"ד ס"ק י"א קמ"ל דלא ולפי דברינו י"ל א"כ הוא קשה דלמא באמת חייב ע"פ עצמו ובס' פ"י נתקשה בדברי התוס' דף מ"א ד"ה ולתני דלמא אנסתי רבותא דאף הצער משלם ע"פ עצמו לזה י"ל דאס"ד דקושי' הגמ' הכי הוי א"כ מאי משני דמ"ש דתני רבותא דפתיתי ושביק רבותא דאנסתי דלפי פירושם שפיר י"ל דסמיך על זה הכלל ודוחק לומר דסמיך על דיוקא של הנגיד ר"י.
ומ"ש הכ"מ בשם הראב"ד דס"ל דהצער לעצמה אפשר דמשמע לי' להראב"ד הכי מדקתני והצער דתפוסה בפ"ע משמע דלא הוי לאביה ואפשר דרש"י ורבינו הגם דסוברים דגם הצער לאביה מ"מ יש לחלק בין צער לבושת ופגם דבצערא דגופא הגם דאב הוא בע"ד והוא התובע כמ"ש הכ"מ מ"מ כיון דאיכא דין ודברים בזה אי הוי לה צער מרובה מקרי הבת התובע ולזה קתני הבבא בפ"ע והצער בתפוסה לאביה אבל לא דמי לרישא דהתם האב הוא התובע וראי' דהא במתני' דכתובות קתני עמדה לדין משמע שהבת תובעת ובמתני' דשבועות פ"ה משנה ד' נקיט בלשונו האב תובע כדקתני אנסת ופתית את בתי ולדברינו י"ל דהתם וודאי לרבנן הגם דס"ל דתובע דבר שאינו קוץ כגון בושת ופגם אבל צער ודאי אינו תובע מן הסתם ומש"ה קתני דהאב מצי למתבע משא"כ במתני' דכתובות דקאי גם על הצער ואז ע"כ היא תובעת מש"ה קתני עמדה והא דלא משני הגמ' במאי דמקש' מאי קמ"ל תנינא משום בזה אינו מפורש במתני' וגם מהנך דיוקי' שמעי' כבר כן ומ"ש הרע"ב במתני' דשבועות פ"ה משנה ד' בהא דתנן אבל משלם בושת ופגם ע"פ עצמו ורבנן סברי בושת ופגם קתבע לי' דמשמע בושת ופגם לחודי' קתבע לי' ולא קנס וכ"כ רש"י בכתובות דף מ"ב ע"ב ובמס' שבועות דף ל"ח ע"ב מפורש דלרבנן אף בושת ופגם תובע כבר הרגיש בהרש"א כתובות וצע"ד דמנ"ל לרש"י לדחות סוגי' דשבועות ולי נראה דלמ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור מסתבר מילתא דלא תבע לי' קנס עד שיש לו עדי' דירא לתבוע מקודם אולי יודה ושוב לא יועילו לו העדי' אבל למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב א"כ י"ל דתרווייהו קתבע לי' דממ"נ לא יזיק לי' ולפי"ז ר"י דאמר בשבועות אף בושת ופגם לטעמי' אזיל דסובר בב"ק דף ע"ה דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ושפיר קאמר אף בושת ופגם וכו' ובכתובות דלא קאמר אף וקאי למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ויפה פי' רש"י שם דקנס לא תבע לי' כלל ועפ"י הדרך זה יש מקום ליישב כל קושי' התוס' שם בכתובות על רש"י דוק ותשכח ועי' בחי' הר"ן לשבועות.

תוכן העניינים

קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות נערה בתולה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה