קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות מילה· רבי נחום טרייביטש
פרק א · הלכה יא
ויוצא דופן. רבינו מספקא ליה אי הלכתא כר"א מש"ה פסק דנימול לשמונה ואינו דוחה שבת ועיין בחידושי רשב"ם בסוגי' וראיתי בס' יד דוד שכתב קושי' בשם מהרי"ט אלגאזי דביבמות ע"א דחיק לאשכוחי מילת זכריו דהוי בשעת אכילה ולא בשעת עשייה ופריק בגוונא דדחיקא טובא למה לא מוקי ביוצא דופן שנולד בין עשייה לאכילה דנימול מיד להך מ"ד אלא ש"מ דכולהו אמוראי דהתם ס"ל דאינו נימול אלא לח' ואין כאן ספק הלכה ע"ש. וכתב שם לתרץ דאפשר דהך מ"ד דנימול מיד אין הכוונה שחייב למולו מיד אלא שיכול למולו מיד אבל חיוב היכא מצינו, נמצא לפי"ז כיון דאין חיוב אפילו להך מ"ד להכי לא מוקי הגמ' ביבמות ביו"ד כיון דאין חיוב למולו לא מעכב ע"ש שהב"ר לזה לדחות בקל. וגם גוף הדין שכתב דלא מעכב אם אינו חיוב למולו מיד לא מחוור דהרי אנן קיימ"ל אם לא טבל אמהותיו לשם עבדות מעכבות מלעשות הפסח והוא מהתוספ' בדברי רבינו פ"ה מהלכות פסח הל' ה' והרי גם שם ודאי דאינו מחוייב להטבילה מיד אלא הרי הוא כמילה לעבדים וכתיב ומלתה אותו אז יאכל בו וע"כ צ"ל כיון דיכול להטבילה טבילה מעכב א"כ ה"נ כיון דעכ"פ יכול למוהלו מעכב מלאכול הפסח. וקושיא זו י"ל לדעת רבינו וסייעתו די"ל דגם אמוראי דהתם הא מסופקים בהלכה אי צריך להמתין עד יום ח' שלא למולו תוך זמנו ומש"ה לא הוי מצי לאוקמי ביוצא דופן: