קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה· רבי נחום טרייביטש
פרק ג · הלכה ה
ולמה מברכין על יו"ט שני כדי שלא יזלזלו. והראב"ד השיג דזה הטעם לאביי וכו'. עי' לח"מ שהאריך ורש"י פי' שם בגמ' רבא אמר רוב ע"ה מעשרין הן דס"ל על הספק מברכין. ול"נ פירושו דעל הס' היכא דאיכא מקום לחוש לזלזול קצת כגון ביו"ט שני מברכין וס"ל לרבא דגם בדמאי הו"ל לתקוני ברכה שלא יבואו לזלזל בו דהא מה"ט תקנו להפריש חומש באוכל תרומת דמאי כמ"ש רבינו מש"ה אמר רבא דהכא גבי ברכה לא חשו לזלזולא משום דאין כאן חשש זלזולא דיאמרו הבריות הא דאין מברכין היינו משום דרובא מעשרין ובזה נסתלק השגת הראב"ד מעל רבינו. ועוד יש מקום לומר ע"פ מ"ש המל"מ בפ"ט מה' מעשר דין א' ע"ש שחקר אם לא משכחת לפעמים שקראו חכמים דמאי ואעפ"כ צריך להפריש תרומה גדולה ג"כ והיינו די"ל דוקא אם אומר לו ע"ה מעושרין הן אלא דאין אנו מאמינים לו אז פטור מתרומה גדולה אבל לא בלוקח ממנו סתם ומצינו כיוצא בזה דמאי שהכונה שהוא ספק וכ"כ רש"י בבכורות דף י"א ע"ש שהאריך. והנה מתני' דדמאי דמפרישין אותו ערום סתמא קתני יהיה באיזה אופן שיהיה ולא אשתמיט תנא בשום דוכתא למתני ברכה בדמאי משמע דבכל ענין אין מברכין על הדמאי הגם שלא אמר לו ע"ה מעושרין הן וה"ט דאביי שם דלא משני רוב ע"ה מעשרין הן אע"ג דהוא ג"כ אית ליה רוב ע"ה מעשרין כמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ד משום דרצה לאוקמי בכל דמאי במצא פירות בדרך וכדומה דלא שייך רוב ע"ה מעשרין הן דלמא עדיין לא עישר. ואפשר דמש"ה אמר רבינו רוב ע"ה מעשרין הן לא לאפלוגי עליה דאביי דאתו לומר דעל הספק מברכין אלא משום דרבא ידע דגם אביי אית ליה רוב ע"ה מעשרין ולא משני הכי על דמאי כן ע"כ מוכח דסבר אביי דלא אמרינן בכל דמאי רוב ע"ה מעשרין וע"ז בא רבא לחלוק ולומר רוב ע"ה מעשרין הן דגם בכה"ג הוא בכלל רוב מעושרין משום דא"א לגורן שתעקר וא"כ נ"מ דגם בכה"ג פטור מתרומה גדולה וכמ"ש המל"מ שם בשם רבינו. ולכאורה קשה מנ"ל דבאמת פטור מתרומה גדולה בכה"ג ולפמ"ש רבינו לטעמיה אזיל ודוק: