קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי נחום טרייביטש
פרק ה · הלכה ד
כל מי שנאמר בו וכו' הרי זה מתחייב. אע"ג דכתב רבינו דין זה בהלכה א' אפשר משום דסד"א דוקא במ"ע אז אם לא עבר מתחייב וכמ"ש בכ"מ בשם הר"ן דאינו מחוייב למסור כיון שבידם לבטלו ממנו וגם הוא בשב וא"ת אבל במצות ל"ת ה"א דרשאי להחמיר לזה כתב רבינו כל מי שנאמר בו יעבור אפילו בל"ת יעבור. וכתב בכ"מ רבים וכן שלמים חולקים בזה והוא שיטת התוס' בפ' אין מעמידין (דף כ"ז) ד"ה יכול וכן בהרא"ש שם ומה שהביאו ראיה מדברי הירושלמי שביעית פ"ד הל' ב' ובסנהדרין פ' י"ב הלכה ה' יע"ש כבר תמה עליהם בפני משה דנעלם מהם סיום הירושלמי שם. אילו שמע ר' אבא בר זמינא מיליהון דרבנן וחי בהם הוה אכל. וקשה דלמא שמע אלא החמיר על עצמו אלא ע"כ כשיטת רבינו. ובאמת צ"ל דהך סיומא דירושלמי לא היה כתוב בגירסתם. א"נ היה כתוב בגירסתם והיו מפרשים מלת שמע הוא כמו וישמע יעקב. ודחק להו לפרש כך דאילו הפירוש כפשוטו דלא ידע קשה הא דרשא פשוטה היא וחי בהם ואין בזה מחלוקת ועוד מאי בעי בירושלמי בהאי סיומא אע"כ דקמ"ל דלא שמע והחמיר ע"ע ומותר בכה"ג דהרי חזינן מכח שהחמיר על עצמו זכה לחיים ונתקדש ש"ש על ידו:
ועיין פסחים פ' מקום שנהגו בהא דאמרו מה ראו חנניה מישאל ועזריה כו' נשאו ק"ו מצפרדעים. ולכאורה משמע כדברי התוס' דרשאי להחמיר וע"ש בח"א ובהרי"ף וע"ע בתוס' סנהדרין (דף ע"ד ע"ב) ד"ה בן נח וכו' וקושייתם אינה אלא לפי שיטתם דס"ל דרשאי להחמיר ובב"נ מסופק אם מחוייב כלל או לא. עכ"פ יצא לנו מזה דפליגי בזה תוס' והרי"ף ורבינו:
והנה הב"ח יו"ד סי' קנ"ז כתב דגם לשיטת התוס' דרשאי להחמיר היינו דוקא היכא דלא מכוין להנאתו אבל אם עושה להנאתו אסור לו להחמיר והביא ראיה לזה מדברי התוס' סנהדרין (דף ע"ד ע"ב) ד"ה קטן וכו' במ"ש על הך מעשה דמס' יבמות (דף קכ"א) דאמר ליה כותי לישראל קטול אספסתא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלוני בר ישראל דאמרי ליה בשיל לי קדירה בשבתא ולא בשיל לי וקטלתיה שמא לא היה בקי בהלכה ע"כ. ואמאי לא מתרצים דמחמיר ע"ע היה אלא ודאי דבהנאתו אינו רשאי להחמיר ע"ע אלא דהב"ח סבר אפילו בפרהסיא אינו רשאי להחמיר ע"ע והבין בהגהת מ"ל דגם זה מוכח מדברי התוס' מדלא כתבו דבפרהסיא היה המעשה וזה ליתא דמסתמא מעשה זה בצנעה היה וכמ"ש התוס' בפ' א"מ במעשה דחייט ועוד דאילו היה בפרהסיא בפני ישראל היו מודיעים להאשה. אולם גם הכרח הב"ח אפשר לדחות ועיין בת"ח ובעט"ז ואין להאריך: