אור ברסלב

קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי נחום טרייביטש

פרק ג · הלכה ה

הלכה ד

נאמן ע"א להעיד ליבמה וכו'. רבינו לא כתב פה אם מהני כתב כמ"ש בפי"ג מה' גירושין הלכה כ"ה גבי אשה שמת בעלה דמהני אפי' בע"א אפי' בלא נתקיים כמ"ש הה"מ שם והי' נראה דגבי יבמה לא מהני כתב דהרי גם בע"א מספקא לי' לגמ' אי מהני א"כ מנ"ל להקל בכתב אבל לדינא נראה דגם ביבמה מועיל כתב והכי משמע מדברי הב"י אה"ע סי' י"ז שכ' בשם רי"ו שכל שהאמינה בו ע"א הה"ד עד מפי עד דאע"ג דלא כ' רבינו כן מ"מ זה ממילא הוא מסברא ומ"ש שם שכ"כ רבינו פ"ג לא מצאתי כעת מבואר בפירוש. וז"ל הירושלמי סוף יבמות מצאו כתוב בשטר מת פלוני נהרג פ' ר' ירמי' אמר משיאין את אשתו ר' בון ב"כ אמר אין משיאין את אשתו מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין מתניתא מסייע לר"י ע"פ עדים ולא ע"פ כתבם לא ע"פ מתורגמן ולא על עד מפי עד ועכשיו אין משיאין עד מפי עד ודכוותי' ע"פ כתבם וע"פ מתורגמן משיאין ופי' הפ"מ ועכשיו אין משיאין עד מפי עד בתמיה שהרי הוחזק להיות משיאין ודכוותי' ע"פ כתבם משיאין הואיל ומקילין בעדות אשה עד מפי עד וכן ע"פ כתבם ע"כ הרי דלמד ר' ירמי' דמשיאין ע"פ כתב ודהקילו ע"פ עד מפי עד ואס"ד דעד מפי עד נאמן טפי מכתב בלתי מקוים איך יליף מדהקילו בזה מקילין נמי בזה אלא ש"מ דלפחות שקולים הם א"כ אם מקילינן בעד מפי עד בעדות אשה שמת יבמה א"כ ממילא לדידן דקיימ"ל כר"י א"כ גם בכתב סמכי' לשיט' הרמב"ם ביבמה שמת יבמה.
וראיתי ברא"ש סוף יבמות שהביא להך דירושלמי וז"ל מסייע לר"י דתני' ע"פ עדים ולא ע"פ כתבם ולא ע"פ מתורגמן ולא ע"פ ע"א ועכשיו משיאין ע"פ ע"א ודכוותי' ע"פ מתורגמן וע"פ כתב משיאין ע"כ הנה ברור דקיצר הרא"ש בלשון הירושלמי ובמקום ע"א צ"ל עד מפי עד דאל"כ ק' מאי ראי' מע"א דמהני דגם מפי כתב מהני ואם רצה לדמותו א"כ הו"ל לאתוי' סייעתא ממתני' דסמכו על ע"א בעדות אשה א"כ ממילא סמכו בכתב א"ו דל"ד א"כ ע"כ דכל ראי' הוא מדסמכו על עד מפי עד כמ"ש בס' פ"מ וברי"ף סוף יבמות שהביא וז"ל עכשיו הלא משיאין ע"פ אחד ועל פי עד מפי עד וכו' הרי ג"כ מבואר מדבריו דעיקר ראיית ר"י מדסמכו על עד מפי עד ותמהני מאוד מהגאון בעל נב"י חלק אה"ע סי' ל"ג שרצה להוכיח מדברי הירושלמי הנ"ל דע"א נאמן מה"ת מדהביא ראי' לר"י מע"א הבין שם שעיקר ראי' מע"א ודחיק עצמו מאוד וכ"ז גרם לו שבתחילת התשו' שם העתיק הירושלמי מתוך דברי הרא"ש ומהרי"ף ולא ראה הגירסא שלפנינו דעיקר הראי' מעד מפי עד וברי"ף הלא מבואר כן והוא העתיק גי' הרא"ש והרי"ף בחדא מחתא ובאמת הרא"ש קיצר בלשון יצא מדברינו דלשי' רבינו גם ביבמה סמכי' ע"פ כתב ועי' בר"ן ר"פ מי שאחזו ודוק וכבר כתב בתשו' רשב"א אלף רנ"ב בשם בעל ה"ג והשתא דע"א כשר ביבמה דשווי' רבנן כאשה שהלך בעלה למדה"י וקתני גבי אשה הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד וכו' הדא יבמה שרי' לנשואין ע"פ וכ"ה בתשו' מהרמ"פ סי' פ"א יראה מדבריהם דדין יבמה שוה לדין אשה שהלך בעלה למדה"י לכל מלי לשיט' רבינו אבל הרמ"א פסק כשי' החולקי' על רבינו דלא סמכי' בע"א ביבמה וק"ו דלא סמכי' על כל הני ובמקום עיגון כ' הב"ח דגם רמ"א מודה ועי' בב"ש דבזה"ז מודה הרא"ש ולא החליט הדבר ובשו"ת פנים מאירות סי' מ"ה הביא ראי' דמודה הרא"ש בזה"ז שהרי השיב הרא"ש לשואלו אם האשה בעצמה נאמנת לומר שכלו לוולד חדשיו והאריך שם דאין לה נאמנות וע"כ בזה"ז מיירי ע"ש שהאריך ודבריו תמוהים מאוד דהא אשה בעצמה וודאי דאינה נאמנת ולא הי' כוונת השואל שם דרצה לדמות נאמנות האם על חדשי העיבור כמו באב דנאמן על בנו מדכתיב יכיר ובזה לא נסתפק הגמ' אי משום סברת סני לי' דיתקנו רבנן שלא להאמינה מה שהאמינתה התורה לזה הוצרך הרא"ש להעמיד את השואל על האמת דאין נאמנות לאם כלל וביותר היכא דאיכא לברורי אף שיש בו טורח צריכין לברר היטב ולחקור אחר אמיתתן של דברים אפי' בזה"ז וביותר בכתב צ"ל המורה מתון בדבר באיזה שטר וכמ"ש האחרונים בסי' י"ז סי"א ע"ש.

תוכן העניינים

קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה