קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי נחום טרייביטש
פרק ב · הלכה יב
לא לייבם ולא לחלוץ וכו'. יראה מדברי רבינו פה מדכתב ולא לחלוץ וגם בהלכה ו' הוסיף על מתני' או לחלוץ דס"ל כל"ב יבמות דף ל"ט בפלוגתא דר"י וריב"ל דר"י ס"ל דחליצת גדול עדיפא גם היכא דליכא יבום ודלא כמ"ד דבחליצה ליתא לדין דמצוה בגדול ושי' הרמ"ה משמע דס"ל דלחומרא בעלמא פסקי' כמ"ד דחליצה עדיף בגדול אבל לא לעיקר דינא ומש"ה ס"ל להרמ"ה דוקא היכא דאפשר בגדול אבל אין כופין לגדול אם לא ירצה ועי' ב"י אה"ע סי' קס"א והעיקר כדברי רבינו וכ"נ מדברי הרא"ש בקיצור פסקיו וכופין אותו אלא דאם ביקש ממון הרבה מה שא"א לה ליתן כפי מה שתקנו מדינות כמ"ש בהגהת רמ"א סי' קס"ה והולכין בזה אחר מנהג המקומות והב"ד מחויבין להשתדל בכל עז וכח שלא יחליץ הקטן במקום שיש גדול ויכולים לכופו עד שיאמר רוצה אני ואף שכ' הב"ש ססי' קס"א דגם בטור לא כתב דכופין לא נהירא לי דאין מזה ראי' דלא צריך לפרש כיון דסתם הטור דקיימ"ל חליצת גדול עדיפא ולא כ' מצד החומרא כדס"ל להרמ"ה א"כ ממילא מצוה מה"ת הוא לחלוץ הגדול וכופין אותו וכשיטת רבינו גם הרב בהגהת רמ"א בסי' קס"א הוסיף או לחלוץ משמע דדעתו כדעת רבינו ובאמת דברי הב"ש שם תמוהים וקיצר במקום שהי' לו להאריך דכ' שם דאם יש להגדול אשה אז חולץ הקטן והביא דברי הריטב"א שכ' הב"י וזה הדבר תמוה מאוד דתקנת ר"ג ידחה מצות של תורה לשי' רבינו דחליצת גדול עדיפא ותמהני על הב"ש שהוא גופי' בסדר חליצה בקצרה אות ל"ו כ' דדעת הרמב"ם דקימ"ל כמ"ד חליצת גדול עדיפא ולדידי' וודאי דכופין א"ו דלענין דינא צריך הגדול לחלוץ גם אם יש לו בנים ופי' דברי הריטב"א י"ל דמיירי שנשתהה הדבר הרבה אם ישתדל חליצה מן הגדול א"נ היכא דהגדול אינו רוצה כלל ויש אח קטן ממנו הגדול מיתר אחים וגם הוא אינו רוצה ויש לו אשה אז לפי שיט' רבינו כולם שווים ונראה דגם לשי' רבינו הגם דס"ל דכולם שווים עכ"פ וודאי דלכתחילה הגדול שבאחים עליו מוטל ביותר אלא דלא כ' רבינו דכולם שווים אלא לענין שלא נקראת מורדת ובזה נסתלק השגת הראב"ד מעל דברי רבינו כנ"ל ועי' הה"מ. ועי' שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' א' אם הגדול מתגורר בעיר אחרת אם יחלוץ הקטן ע"ש וצ"ע לדינא.