קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי נחום טרייביטש
פרק א · הלכה ג
אא"כ קנה חמץ בפסח. כתב הר"ן במס' ע"ז ר"פ כל הצלמים מכאן לחמץ בפסח של עכו"ם שאפשר ישראל לזכות בו הוי חמץ של ישראל ואסור לעולם ע"ש היטב. וצ"ע על הנב"י מהד"ק או"ח סי' י"ט שנעלם ממנו לפי שעתו דברי הר"ן. והתוס' כ' פסחים דף כ"ט ע"ב סד"ה רב אשי בשם ר"י להוכיח שהמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו אינו עובר דאל"כ אכתי מעל לר"י דמיד כשיפדה אותו הוא שלו ע"ש וזה הוא נגד שיטת רבינו עי' מל"מ ורבינו סמך על התוס' שהביא הה"מ אלא דקצת צריך טעם וסברא במאי פליגי התוס' ורבינו. והנה אם אמרי' דעובר על ב"י בי"ד אז יש מקום לומר דהוי לאו הנל"ע משא"כ אי אמרי' דא"ע בב"י כ"א בפסח ובי"ד אין כאן כ"א עשה דתשביתו אין סברא כלל לומר דעשה זו באה לתקן הלאו דהרי בי"ד אכתי אינו אלא עשה ואין זה דומה לשאר לאו הניתק לעשה דהרי גם בשלוח הקן סבר תלמודא סוף חולין שלח מעיקרא משמע ולא הוי לאו הניתק לעשה אליבא דר"י ורבנן לא ס"ל כן משום דבהדי לאו כתיב משא"כ עשה דתשביתו דאינה מפורשת בתורה כ"א בי"ד ובשאר הימים אנו למידין אותו מי"ד וכיון דעשה גופא דכתיב ביום י"ד לא ניתק לתקן הלאו אין אנו יכולים למידן לשאר הימים שיהיה מינתק הלאו. ודבר זה אי עובר בב"י בי"ד נתבאר בדברי רבינו פ"ג ה"ח לפי הבנת הה"מ גם רבינו סובר דא"ע על ב"י ומש"ה לא הוי לאו הנל"ע והוכיח רבינו זאת מהסוגיא ביצה דף ז' דמחלוקת דב"ש וב"ה לענין ב"י וסובר רבינו דב"י איכא בח"ש וקשה ליה מאי נפ"מ במחלוקתם א"ו דלענין מלקות נ"מ דלא הוי לאו הניתק לעשה ומשכחת לה דלוקה כמ"ש רבינו בקנה ועמ"ש בזה הל' ז' ובפ"ג ה"ח. ועי' מ"ש בפ"ח מהל' לולב הל' א':