אור ברסלב

קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי נחום טרייביטש

פרק ז · הלכה ב

הלכה א

בא הבעל וערער. עי' הה"מ דשיט' רבינו אע"ג דקיום שטרות דרבנן היכא דהבעל מערער וטוען ברי שמזויף הוא והיא אינה יודעת בזה דבר העמד אשה על חזקתה דהו"ל א"א ומה"ת אינה גט ועי' בש"ך חוה"מ סי' מ"ו אות ט' מ"ש בשם הג' מרדכי הא דקיום שטרות דרבנן היינו היכא דליכא הכחשה והאי דריש גיטין ה"פ בדין הוא דבשאר שטרות לא לבעי תרי היכא דליכא הכחשה כדר"ל כו' והכא משום עגונא סגי בחד היכא שאין מכחישין אע"ג דקיום הגט אינו אלא מחששא דיבוא הבעל ויערער השתא מיהא לא אתי והנה מפשוטן של דברי' נר' דרבינו והר"א בחדא שיטה קיימי ובש"ך שם האריך שם לסתור דברי הר"א ועי' בלח"מ ולי נראה דדעת רבינו אינו מסכמת עם שי' הר"א דלפמ"ש הה"מ ודייק בלשונו דהבעל טוען ברי והיא אינה יודעת יראה מדבריו דאם היא היתה יכולה להכחישו אינו נאמן אלא דהיא א"י מזה וס"ל לרבינו דודאי מה"ת עדים החתומין על השטר כמו שנ"ע בב"ד הוא והיינו מטעם דלא חציף אינש לזיופי וחזקה דאינו מזויף וסובר רבינו דאם בא הבעל וטוען בברי שהוא מזויף וחזקה שאינו משקר לכך נאמן הבעל לאפוקי אם היא היתה מכחישתו בברי יש חזקה שגם היא אינה חשודה לשקר נגד חזקתו ואוקמי אחזקה דלא חציף אינש לזיופי ומעתה במביא גט מח"ל שצריך השליח לומר בפנו"נ וא"כ השליח הוא טוען ברי נגד הבעל ואין ערער הבעל מועיל כלל ורבינו פה איירי בא"י שאין השליח אומר כלום והיא אינה יודעת שפיר הבעל נאמן וסרה כל הקושי' ולא ס"ל לרבינו כשיט' הר"א דלשיט' רבינו אם התובע בשטר טוען בברי אז לא מהני הכחשת המערער כנ"ל. ועי' ב"ש סי' קמ"ב אות ב' ואפשר נמי דגם מ"ש רבינו בפ"ג מה' עדות ד"ת שאין מקבלין עדות אלא מפי עדים והב"ש שם ובש"ך חו"מ סי' כ"ח אות י"ד מתמיהין עליו מסוגי' דהכא וי"ל ג"כ דע"כ לא כ' רבינו דד"ת לא מהני עדות בשטר אלא כשהנתבע טוען ברי והתובע אינו בא אלא מכח השטר משא"כ כשהתובע טוען ברי כנגדו ומסייע לי' השטר או שיש ע"א כנגדו מודה רבינו דבכה"ג גם מה"ת השטר כשר.

לפיכך נשים. הה"מ הביא מחלוקת הרמב"ן והרשב"א וסיים ואינו רואה בדברי רבינו הכרע כו' ובס' מכתב מאלי' כ' לענ"ד אחרי המחילה יש הכרח ברור שדעתו כדעת הרשב"א ומ"ש שם גבי שליח המביא גט בח"ל וז"ל לפיכך אף הנשים ששונאות זא"ז נאמנות להביא גט זה ולומר בנו"נ עכ"ל והנה מ"ש ולומר בנו"נ הוא שפת יתר לגמרי שהרי עיקר הנאמנות בח"ל מפני שאומר בנו"נ הוא ואיך מכניס אותו בתוך הנאמנות אמנם נ' ברור שבא לומר דדוקא בח"ל הוא שנאמנת להביא ולומר בנו"נ אבל בארץ הגם שתאמר כן לא מהימנא ע"ש ולפמ"ש יפה כ' הה"מ שאין כאן הכרח די"ל דוקא בח"ל דאי אתי בעל ומערער לא משגחי' בי' נאמנת והא דכ' רבינו שפת יתר לומר בפנו"נ משום דסד"א דלא להימנא משום דאומרת כן לקלקולא ואמירה דידה לא הוי הכחשה לבעל שטוען בברי וברי דידי' עדיף מדידה קמ"ל דברי דידה הוי מעלי' משום דכ"ע ידעה בח"ל אין הבעל נאמן ולא אמרה לקלקולה משא"כ בא"י כיון דכ"ע לא אמר אפשר דהיא לא ידעה דין זה ומתכונת לקלקולה ומיושב בזה קושי' התוס' גיטין דף כ"ג ע"ב ד"ה אדרבה דמאי ס"ד דר"י דיכולה לקלקלה בח"ל דר"י הי' סבר דהיא מכוונת לקלקלה וסוברת דאי אתי בעל מערער משגחי' בי' משום דכל הטעם דלא משגחי' בי' משום טענת ברי של השליח וסוברת דברי שלה לי' הוי ברי מעלי' נגד נאמנת הבעל ולכך לא מהימנא בח"ל.

תוכן העניינים

קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה