קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי נחום טרייביטש
פרק ו · הלכה ב
בד"א בשאבד הגט. כ' הה"מ דרבינו פסק כר"ח וכשיט' ר"א והיינו משום דבסוגי' דשליש בהא דאמר ולהמני' לשליש אתי' כר"ח וברא"ש כ' שר"א הק' דשם גם ר"ה מודה כיון דאין הבעל מכחיש וכ' הרמב"ן דכבר הרגיש הרי"ף בעצמו ולא חשש לקושי' זו ונ"ל דהרי"ף ס"ל דהא דנאמן השליש היינו מצד מגו וכמו שפירש"י ודחק לי' לרש"י לומר כן דק' כיון דמסיק התלמודא דר"ה ס"ל שאני ממון דאיתיהיב למחילה ולא ילפי' איסור מממון תקשה למה לי' לר"ה לומר דהבעל נאמן דאם איתא וכו' בלא"ה השליש אינו נאמן גבי איסור וי"ל דודאי ס"ל לר"ה דהא דשליש נאמן בעלמא היינו אפי' בלא מגו וכמ"ש התוס' ובזה ס"ל לר"ה דלא ילפי' איסורא מיני' להיות השליש נאמן דשאני ממון וכו' משא"כ ביש לשליש מגו וודאי דנאמן גם באיסור ומש"ה אמר ר"ה אם איתא וכו' לדחות המגו דהוי כמגו במקום חזקה ומעתה היכא דאין להשליש מגו ס"ל לר"ה דלא מהימן השליש לפי"ז ל"ק כלל קושי' ר"א דשם בנאבד הגט דלית כאן מגו לשליש אינו נאמן אפי' הבעל מודה לגבי איסורא ושפיר לא חש הרי"ף לקושי' זו ובזה נ"ל טעם השלטי גבורים שהביא בשם הריא"ז דלר"ה גבי ב' עיירות נמי הבעל מהימן והדבר תמוה דהא לפי טעם התלמודא לא שייך בב' עיירות ועי' ב"ש סי' קמ"א ס"ק ע"ו שייחס סברא זו גם לשיט' הרי"ף ורבינו ומ"ש שם ראיי' לזה צ"ע דהא שפיר כ' הרי"ף דהסוגי' כר"ח דאי כר"ה דלמא מיירי בעיר אחת וכמ"ש התוס' בסוגי' דלא מק' ממתני' לר"ה ולפמ"ש שפיר כ' הב"ש דהיכא דליכא מגו לית לי' לר"ה כלל דנאמן השליש אפי' בב' עיירות ועי' היטב בחיד' רשב"א בסוגי' סד"ה לענין פסק הלכה עי' ב"י סי' קמ"א שכ' אפשר דלהרי"ף בתשו' פלוגתייהו בשליח הלכה אבל בשליח קבלה מודה ר"ה דהשליש נאמן וכ"כ ביש"ש פ"ו סי' ו' בשם ר"י וכ' עליו ולא נהירא דכ"ש הוא דאמרי' דאם איתא לדידה הוי יהיב לה ובלא"ה ג"כ ק' מאי סברא איכא גבי שליח קבלה להאמין השליש לר"ה לפמ"ש דגבי ממון דווקא מהימן השליש וצ"ל דסברת הר"י דגבי שליח קבלה דידו כידה ולכ"ע נאמן השליש דכי היכא אם נתן גט ליד האשה דאינו נאמן לומר שוב לפקדון יהיב לה וכמו שהק' בחיד' רשב"א דלמה לי' לר"ח לטעם נאמנות של שליש תיפוק לי' דידו כידה ע"ש ובזה י"ל ג"כ דהא דצריך ר"ה לומר סברת אם איתא וכו' אף דס"ל לר"ה דאין נאמנות לשליש גבי איסורא מ"מ בשליח קבלה עכ"פ סד"א דיהי' נאמן מטעם דידו כידה ומש"ה קאמר אם איתא כנ"ל לפי שיט' התוס' ובזה נתיישב ג"כ קושי' הרש"א בתוס' ד"ה שליש אומר לגירושין דלמה לא ניחא להו לפרושי שהוא שליח להולכה ומ"ש המהרש"א בישוב קושי' זו דבכה"ג דהגט ביד האשה אפי' ר"ח מודה תמה עליו הפ"י דהא כ' התוס' בסוגי' דמה שתקנו בפ"נ ונחתם משכונ' לשכונ' היינו לר"ח נשמע מיני' דס"ל להתוס' דאפי' הגט ביד האשה נמי השליש נאמן ובאמת לדעתי דברי הרש"א נכונים דמ"ש הרש"א דר"ח מודה וכו' היינו דוקא היכא דהגט אינו מקוים דאז יש להבעל ג"כ מגו דמזויף מש"ה ס"ל דר"ח מודה משא"כ היכא דהגט מקוים מודה הרש"א דהשליש נאמן לר"ח אף אם הגט בידה וא"כ גבי בפ"נ ונחתם דכל עיקר תקנת חכמים שהבעל לא יהי' נאמן לטעון מזויף שפיר כ' התוס' דאתי' כר"ח כנ"ל ברור בכוונת הרש"א עי' בלח"מ פי"ב ודוק היטב ולדברינו בלא"ה מיושב קושי' הרש"א דלא רצה התוס' לפרש שהשליש אומר שהוא שליח להולכה דא"כ קשיא לאיזה צורך הוצרך ר"ה לסברת אם איתא דהא בלא"ה אין השליש נאמן גבי אסורא אע"כ דלקבלה איירי דסד"א דידו כידה וכמ"ש ועמ"ש בס"ד פי"ב.