קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי נחום טרייביטש
פרק ב · הלכה יז
אבל אם וכו'. הגמל"מ הנ"י ר"פ חרש בשם הירושלמי היינו דווקא היכא דקדיש בכספא אבל בביאה קידושיו מעשה וגירושיו אינן מעשה ותמה על הירושלמי ע"ש ונראה לי בטעם הירושלמי דלר"א דס"ל תרומת חרש לא תצא לחולין ומספקא לי' לתלמודא יבמות דף קכ"ג אי דעתו צילותא אי לאו דעתו צילותא דהיינו עתים חלים עתים שוטה ולדידי' קדושי מצי מקדש גרושי לא מצי מגרש ע"ש בגמ' ואף דאנן לא קיימ"ל כר"א מ"מ י"ל דס"ל להירושלמי דחרש שקידש אשה בדרך שב"א מקדשין נשותיהן בכסף או בשטר אמרי' דאין לו דעת אלא דהוא עושה מה שרואה דאחרים עושים משא"כ אי החרש מקדש בביאה דניכר מתוך מעשה זה קצת שבכוונה בדעת עושה כן ויש לנו לחוש אולי בעת ההיא הי' חלים בדעתו כיון שעשה מעשה רבא עי' מס' חולין דף י"ג ע"א וכל זה במקדש אשה שאפשר לו לקדש כדרך שאר ב"א וקדשה בביאה אז יש לנו לחוש דדעת צילותא אית לי' בעת ההיא ורוצה להראות שיודע שיכול לקדש בביאה משא"כ ביבמה שאין אנו רואין שעושה שלא כדרך ב"א אזי אזלי' בתר רובא דחדא דעתי' אית לי' בשעת הביאה ובשעת גירושין ודוק.