קובץ על היד החזקה על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי נחום טרייביטש
פרק א · הלכה ו
יצא דבר שמחוסר קציצה. בירושלמי פ"ב דגיטין אבעי' להו כתבו בתלוש חברו חתמו ותלשו ונתנו לה מהו ולא אפשיטא וכ' הרשב"א גיטין דף כ"א אע"ג דבירושלמי לא אפשיטא מ"מ מדלא אבעי' להו חולין דף ט"ו בתלמודא דידן משמע דמתני' דקתני ר"י פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש וא"א לחתימתו במחובר אלא בענין זה ע"ש שהאריך ובגיטין דף ד' ע"א בתוס' ד"ה הא משמע בחיברו והשריש דוקא והרשב"א לא מחלק משום דלא ניחא לי' לאוקמי' בהשריש דא"כ הו"ל גט מוקדם ול"נ דהא דקמבעי' להו בירושלמי עיקר ספיקתו אי הוי פסול מה"ת או לא אבל מדרבנן וודאי דפסול ולא אפשיטא ממתני' ועי' בטור יו"ד סי' ו' ובב"ח שם בק"א וכ"נ מדברי רבינו פה דלא הוי כ"א אסורא דרבנן בתלוש ולבסוף חברו מדלא כתבו בפירוש ולפי"ז הא דפוסל ר"י חתימתו בתלוש משום דמשמע לי' דוכתב קאי בין אכתיבה בין אחתימה עי' תוס' גיטין דף כ"ג ע"ב דאין לומר דגזר כתיבה אטו חתימה כמו שאמרו בגיטין דף ד' מודה ר"א במזויף מתוכו ע"ש בתוס' ד"ה מודה דהא ע"כ הך חתימה לא משכחת לה כ"א בתלוש ולבסוף חברו וליכא פסול תורה א"כ הו"ל גזירה לגזירה והכי משמע בגמר' שם דוק ותשכח.